<h1>שיטה מקובצת</h1>
<h2>דף ב.</h2>
גמ', ותני והדר מפרש. בקונטרס פי' ב' לשונות ועוד פי' ר"י לאשמועינן דיש לו דמים אע"ג דלא יצא מכלל נפל. תוס'.
גמ', לאתויי יורש. תימה דהא במנחות בפ' שתי מדות עלה דההיא דהכל סומכין תני בהדיא והיורש סומך ואומר ר"י דהכל סומכין עיקר ואיידי דתני דיני יורש דשאר מילי דמביא נסכים וממיר תני והיורש סומך והר"ר יוסף מא"י אמר דתרי יורש הוי חד כגון הפריש האב ואחר כך מת וחד לא הספיק להפריש עד שמת ולהכי מצריך הני תרתי משניות. תוס'.
גמ', ויליף תחילת הקדש מסוף הקדש. תחילת הקדש זו תמורה לפי שהיא תחילת הקדש של בהמה זו וסוף הקדש זו סמיכה לפי שהיא סמוך לשחיטה [וא"ת דהא] במס' נזיר בפ' ב"ש אומר דסוף הקדש זו תמורה וי"ל דגבי סמיכה הוי תמורה תחילת הקדש אבל לגבי תחילת הקדש הוי תמורה סוף הקדש לפי שאי אפשר לתמורה לבא אלא עד אחר הקדש. תוס' ויליף תחילת הקדש מסוף הקדש. וקשה דבתמורה יליף מקרא דאין אדם ממיר בקרבן חבירו ואמאי צריך קרא נילף מסוף הקדש דאימעט מקרא דאין אדם סומך בקרבן חבירו ועוד הקשה הר"ר משה מהא דקאמר בשמעתין ור' יהודה האי ואם המר ימיר מאי עביד ליה מבעי ליה לרבות את האשה לפי שכל הענין אינו מדבר אלא בלשון זכר ואמאי לא קאמר דהוי אמינא נילף תחילת הקדש מסוף הקדש מה נשים ליתנהו בסמיכה אף בתמורה כן וי"ל דדוקא לענין יורש יליף ר' יהודה תחילת הקדש מסוף הקדש משום שאין אדם ממיר בקרבן חבירו כדתנן בפ"ק דתמורה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש היכן קדושתו חלה בבית הבעלים אף תמורתו בבית הבעלים והכי יליף מה סוף הקדש עשה יורש כאחר אף תחילת הקדש עשה יורש כאחר אבל לענין אישה לא הוי ילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש. תוספי הרא"ש. ועיין בתוס' מנחות דף צ"ג ע"א ד"ה לפי.
גמ', מה סוף הקדש [כו'] יורש אינו ממיר (כו'). וא"ת הך היקשא מהיכא אתיא ועוד אדילפת תמורה מסמיכה נילף משחיטה מה שחיטה יורש שוחט אף תמורה יורש ממיר וי"ל מסמיכה ילפינן דתמורה וסמיכה תרוייהו בחד עניינא דאין אדם ממיר בקרבן חבירו וכן אין אדם סומך בקרבן חבירו אבל אדם יכול לשחוט קרבן חבירו כדאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל מכאן ששלוחו של אדם כמותו. תוס' אחרים.
גמ', ואם המר ימיר לרבות את היורש. וא"ת למה לרבנן להאי קרא דאם המר ימיר לרבות את היורש תיפוק ליה דלית להו מיעוט דקרבנו ולא קרבן אביו דהא דרשי תלתא קרבנו לדרשא אחריתי וי"ל דאי לאו המר ימיר לא הוי מוקמינן קרבנו שלישי לרבות בעלי חוברין אלא הוי מוקמינן ליה למעוטי קרבן אביו אבל שותפין הוי אמינא דאין סומכין כמו דאין ממירין אבל השתא דכתיב ואם המר ימיר לרבות יורש על כרחך קרבנו לרבות בעלי חוברין. תוס' הרא"ש וכן כתוב בתוס' תמורה.
גמ', לרבות כל בעלי חוברין (ס"א בעלי קרבן) לסמיכה. תימה דתרתי קרבנו דרשינן למעוטי ואידך לרבות וי"ל דודאי קרבנו משמע מיעוט מיהו קרבנו שלישי לרבות כל בעלי חוברין אתא דאי למעוטי לישתוק מיניה וממילא ידעינן דאין שותפין סומכין כי היכי דאין שותפין ממירין אלא ודאי לרבויי אתא. תוס' הרא"ש.
רש"י ד"ה מעריכין, נותן ערך אותו פלוני. [צ"ל] נותן אותו ערך פלוני. ד"ה מופלא, איש עד שיביא שתי שערות. [צ"ל] איש אלא עד י"ג שנה, תיבות שיביא שתי שערות נמחק. ד"ה נערכין וכו', הכל אהנערכין לאתויי. [צ"ל] הכל בנערכין לאתויי. ד"ה נדר בערכך כתיב. [צ"ל] בערכך נפשות, תיבת כתיב ל"ש. ד"ה תני והדר וכו', ל"א להכי נקט וכו'. גליון א"נ י"ל דלרבותיה נקטיה דסד"א דהוי כנפל ואפילו דמים אין לו קמ"ל. הרא"ש ז"ל. שם, ולהכי סתמה ברישא. [צ"ל] ולהכי סתמה במתניתין תרי זימני דלא תימא הא דקתני בסיפא נידר ר"מ היא ולא רבנן להכי סתמה ברישא [וכו']. ד"ה כל בעלי חוברין וכו', ואין אחד סומך עליו. וע"כ לרבות אתא דאי למעוטי לישתוק מיניה וממילא ידעינן דאינן סומכין כמו שאין שותפין ממירין. ברש"י כת"י.
תוס' ד"ה הכל מעריכין וכו', ובכאן לא חשש להזכיר וכו'. ולמ"ד לשונות של נכרים הם צ"ע. שם, שלא היו מזכירין שם שמים על הערכין. הערכין הס"ד ומה"ד ערך כתוב בפרשה נדר דמי. שם, עלי נותן. תיבות או אם אמר עלי כו' נותן נמחק. ד"ה נשים ועבדים וכו', לפי ערך זכר הוא נערך. גליון ובת"כ דריש גרים ועבדים מנין ת"ל ואמרת אליהם משמע דלערך איש מרבה להו. הרא"ש ז"ל. ד"ה חרש וכו', לחרש. [צ"ל] לחרש מדקתני נידרין והא. שם, כולו בחרש. [צ"ל] כולו אלמא דאין לו דמים בחרש. ד"ה נערכין וכו', הכל. [צ"ל] הכל בנערכין לאתויי מאי. ד"ה לאתויי וכו', וכן מוקמינן התם. בפרק יוצא דופן לרשב"ג. ד"ה כל שישנו בדמים נערכין וכו'. [צ"ל] כל שישנו בדמים ישנו בערכין וכו'. ד"ה קרבנו וכו', לא עיין. עיין תוס' מנחות צ"ג ע"א ד"ה קראי. שם, כמו קרבנו א"נ. והוי כאילו כתיב על ראש קרבנו א"נ. ד"ה קרבנו ולא קרבן חבירו. וא"ת אמאי איצטריך למעוטי בפרק שתי מדות ידו ולא יד שלוחו תיפוק ליה מקרבנו ולא קרבן חבירו וי"ל דהוי אמינא דשלוחו של אדם כמותו ולא מקרי קרבן חבירו וא"ת ולכתוב ידו למעוטי שלוחו וכ"ש חבירו וי"ל דאי לאו קרבנו הוי אמינא דידו [נראה דצ"ל דידו הוא רשותו. וכוונתו דאז יהי' באמת שלוחו סומך אך עתה דגלי קרא קרבנו למעט איש אחר ממילא נדע דידו ממעט אף שלחו אף שי"ל דשלוחו של אדם כמותו. חשק שלמה] [למעוטי חבירו וכו']. ד"ה לית ליה וכו', והכי משמע. עיין תוס' מנחות צ"ג ע"א ד"ה לרבות. שם, שנתרבתה בשוחטין נתמעטה בחוברין. [צ"ל] שנתרבתה בשחוטין נתמעטה בחוברין. שם, נתרבתה בשוחטין אינו. [צ"ל] נתרבתה בשחוטין אינו.
<h2>דף ב:</h2>
גמ', לאתויי קטן היודע לנענע. כדאמרינן בסוכה מוליך ומביא לד' רוחות כו'. ואיתא בירושלמי דצריך ג' נענועים לכל רוח ובעי הכין חד והכין חד כו' כדאיתא בנדה דז' סממנין מעבירין על הכתם דבעי אמטויי חד ואתויי חד כו' ולפי זה צריך ל"ו נענועים ד' לד' רוחות ואחד למעלה ואחד למטה. תוספות אחרות.
גמ', להתעטף. י"א כשהוא מתעטף מתעטף בימין וכשהוא נוטל נוטל בשמאל. רש"י בכת"י.
גמ', בציצית. גליון ואפי' למ"ד ציצית חובת טלית הוא תלאהו הכתוב ביודע להתעטף דאז קרינן ביה אשר תכסה בה. הרא"ש ז"ל ועי' בתוס'.
תוס' ד"ה הכל חייבין בציצית וכו', אין עונש למי שאינו קונה ארבע כנפות. גליון מיהו צריך להשתדל לקיים כל המצות וכי משה רבינו היה תאב לאכול מפירות הארץ אלא מצות התלויות בארץ וכ"ש מצות ציצית שהיא שקולה כנגד כל המצות. הרא"ש ז"ל.
גמ', אביו לוקח לו תפלין. הא דנקט לקיחה טפי בתפילין מבהנך משום דתפילין מעשה אומן הן אבל לולב מצוי הוא. גליון א"נ יכול אדם לצאת בלולב של חברו ע"כ. וכן ציצית כבר יש לו הטלית דאם אין לו טלית אין חייב בציצית ובשביל חוטי הציצית שהוא דבר מועט לא שייך לומר לקיחה. תוס' וכן בתוס' הרא"ש.
גמ', הכל חייבין בראיה. לא מיירי בקרבן ראיה דהרי תנן התם הראיה שתי כסף והיינו ראית קרבן. תוס' אחרות.
גמ', לאתויי קטן שהגיע לחינוך (דתניא) [דתנן] אין מעכבין. במס' ר"ה אמרינן במשנה אין מעכבין את התינוקות מלתקוע אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו ובגמרא אמר ר"א אפילו בשבת וע"כ במקום ב"ד איירי כדתנן ריש פ' בתרא דר"ה וע"כ שלא על סדר תקיעות איירי דאי על סדר תקיעות אפילו לתקוע בעבורם שרי כדאמרי' רב מקדש בביתיה כדי להוציא בניו ובני ביתו תנ"ה מתעסקין עמהן עד שילמדו ואין מעכבין את הנשים ואת התינוקות לתקוע בי"ט ואית דגר' אח"כ הא גופה קשיא אמרת מתעסקין עמהן עד שילמדו אלמא אמרינן להו תקעו והדר תני אין מעכבין כו' עכובי הוא דלא מעכבינן אבל לכתחילה לא אמרינן להו תקעו לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן כו' פי' קטן (שהגיע) [שלא הגיע] לחינוך כדאמרי' קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אבל לכתחילה לא אמרי' להו תקעו דלא ספינן להו איסורא והא דאמרי' מתעסקין עמהן שילמדו איירי בקטן שהגיע לחינוך וליכא לפרושי איפכא דלא הגיע לחינוך מתעסקין עמהן ובהגיע לחינוך אין מעכבין דהא הכא מוקמינן הכל חייבין בתקיעת שופר בקטן שהגיע לחינוך אלמא לכתחילה אמרי' להו תקעו ומיהו תימה דמייתי הכא (דתניא) [דתנן] אין מעכבין את התינוקות לתקוע וההיא מוקמינן התם בלא הגיע לחינוך ואדרבה הו"ל לאתויי הכא אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו דההיא מוקמינן ליה התם בהגיע לחינוך וצ"ל דהא דמייתי הכא אין מעכבין את התינוקות הוי כמו וכו' ואסיפא סמיך דקתני אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו ותימה התם דפריך הברייתא רישא לסיפא ואמאי לא פריך אמשנה דתנן אין מעכבין את התינוקות מלתקוע אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו וי"ל דבמשנה אינו קשה רישא לסיפא דאיכא למימר דהולך ומפרש אבל על הברייתא ליכא למימר הכי דהא תניא תחילה מתעסקין עמהן עד שילמדו והדר תני אין מעכבין [את התינוקות אבל נשים מעכבין] והתניא אין מעכבין את הנשים ואת התינוקות לתקוע ומוקי לה ההיא דאין מעכבין כרבי יוסי דאמר נשים סומכות רשות משמע דלמ"ד נשים סומכות רשות לכתחילה לא אמרי' להו תקעו ובפרק כסוי הדם אמרי' דלמ"ד נשים סומכות אפילו אנשים תוקעין להם וצ"ל הא דתני אין מעכבין דמשמע לכתחילה לא אמרי' להו תקעו בלא הגיע לחינוך כדפי' ויש דגורסין התם איכא דפריך רישא לסיפא גירסא אחרת תוס' ועיין שם בתוס'.
תוס' ד"ה אין מעכבין וכו', מתעסקין. גליון ולפי זה הא דמייתי הכא אין מעכבין את התינוקות מלתקוע אקטן שהגיע לחינוך לאו דוקא אלא אסיפא דמתני' קא סמיך דתנן ומתעסקין עמהן עד שילמדו דאיירי בקטן שהגיע לחינוך והא דדייק התם אברייתא ולא דייק אמתני' משום דמתני' מפרשי שפיר בלא זו אף זו אבל ברייתא זו ואין צריך לומר זו היא לכך דייק מרישא אסיפא ע"כ מתוספי הרא"ש ז"ל ועיין לעיל [דף ב' ע"ב תוס' ד"ה לאתויי].
גמ', לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה. ס"א לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה. לאיתויי חיגר, [צ"ל] לאתויי מאי לאתויי חיגר. שנא'. נ"א יראה יראה כדרך כו' מה לראות בשתי עיניו דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף ליראות כו'. כאן במשנה ראשונה כאן במשנה אחרונה, [צ"ל] כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה. אין מעכבין את הקטן, [צ"ל] אין מעכבין את התינוקת, תיבת הקטן נמחק.
רש"י ד"ה מה סופינו וכו', האשה בקרבנה. תיבת בקרבנה נמחק. ד"ה חיגר וכו', פרט לבעלי קבין. גליון וחיגר היינו בעל קבין אבל צולע על ירכו שלש רגלים קרינן ביה. ברש"י כת"י. ד"ה תשלומין וכו', מקריב כל. [צ"ל] מקריב והולך כל.
תוס' ד"ה הכל חייבין בראייה וכו', דודאי דלא דומיא. [צ"ל] דודאי דלאו דומיא. שם, מזכורך אלא ודאי נראה דאף. [צ"ל] מזכורך אבל ודאי נראה דאף. ד"ה אין מעכבין וכו', הא לכתחילה (מעכבין) לא. [צ"ל] לכתחילה מעכבין ולא.
<h2>דף ג.</h2>
גמ', שאף הן היו באותו הנס. בערבי פסחים פרשב"ם בשם ר' יצחק הלוי שעיקר הנס היה על ידם בפורים על ידי אסתר ובחנוכה על ידי יהודית לכן חייבים נשים בהדלקה וגם חייבים בארבע כוסות דאמרינן בשכר נשים צדקניות נגאלו כדאיתא בפ"ק דסוטה ולישנא דאף הן לא משמע שפיר להאי פירוש' ועוד אמרי' בירושלמי ר' יונה אבוה דר' מונא היה מתכוון כו' משמע שלא היו עיקר הנס. תוספי הרא"ש ז"ל.
תוס' ד"ה לאתויי נשים וכו', אבל בה"ג לא פסק הכי. ויש לפרש שמעתא דהכא לפירוש ה"ג והתוספתא הכל כשרים דמרבה נשים להוציא נשים דסד"א שלא תהא קריאתה חשובה להוציא אפי' נשים וצריכות לשמוע מפי אנשים שחייבים בקריאה קמ"ל וראיתי גירסא אחרת בספרים הכל כשרים לקרות המגילה לאתויי מאי לאתויי קטן ור' יהודה היא דתנן הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחש"ו ור' יהודה מכשיר בקטן הכל חייבין בקריאת המגילה לאתויי מאי לאתויי נשים וכדריב"ל כו' והיינו כדברי התוס' וה"ג וא"ת ומ"ש קטן דמוציא גדולים בקריאת המגילה לר' יהודה ובהלל לא מפיק כדתנן בפ' לולב וערבה מי שהיה קטן או אשה מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרים וי"ל כיון דבהלל אפי' גדול המקרא עונין אחריו כל מה שהוא אומר אבל במגילה שיוצא בשמיעה ואינו עונה אחריו יוצא בקריאת קטן ועוד דמגילה פרסומא ניסא בעלמא הוא והלועז ששמע אשורית יצא וא"ת לרבנן מ"ש מברכת המזון דבן מוציא את אביו ומוקי ליה בדאכל אביו שיעור דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן ה"נ אמאי אין הקטן מוציא את הגדול במגילה דרבנן די"ל דל"ד מגילה לברכת המזון דמגילה איכא בקטן תרתי דרבנן קריאת המגילה דרבנן וחינוך קטן דרבנן אבל בברכת המזון מיירי שאכל כדי שבעו וליכא אלא חדא דרבנן שהוא קטן והאב אכל שיעורא דרבנן ואתי חדא דרבנן ומפיק חדא דרבנן. תוספי הרא"ש ז"ל.
גמ', לאתויי קטן. ואין הלכה כן דהא אמרינן בברכות קטן פורח אין מזמנין עליו לשלשה אבל לעשרה מזמנין ואפ"ה לא נהגו מעולם לצרף קטן בין לשלשה ובין לעשרה בין לתפלה ובין לזימון עד שיהא בן י"ג שנה ויום אחד והכי איתא בירושלמי. תוס' אחרות.
גמ', לאתויי קטן. הקשה הר"ר אלחנן אמאי לא קאמר לאתויי אשה לטומאת מת דסד"א איש כתיב וי"ל כיון דאשכחן דאשה מוזהרת בטומאת מקדש ביולדת דכתיב ואל המקדש לא תבא לא מסתבר בטומאת מקדש [בטמא מת] למדרש איש כתיב ולא אשה. הרא"ש ז"ל.
גמ', למעוטי קטן מכרת. תימא מאי צריך למעוטי קטן פשיטא דפטור מכרת דהא לאו בר עונשין הוא וי"ל דסד"א כיון דאתרבי לענין טומאה אתרבי נמי לענין עונש טומאה ויש מתרצים דמעטיה קרא אם נטמא בקטנות ונכנס למקדש בגדלות ולא מסתבר לפוטרו כיון דהשתא בר עונשין הוא ולא גרע מגדול דנגע בקטן שנגע במת ונכנס למקדש ועוד דמילתא דתמיה היא הוי ליה לתלמודא לפרש. ותמיה לי למה דקדקו על דרשה זו יותר ממה שנדרש בפרק ד' מיתות איש פרט לקטן וגבי אשת איש ואשת אב וזכר ובהמה ובריש פרק בן סורר ומורה קאמר תלמודא היכא אשכחן קטן מחייב דאצטריך קרא למעוטי ואפשר דהיכא דמביא הקטן אחר לידי עונש איצטריך קרא למעוטי הלכך פריך שפיר בסורר ומורה וה"נ צריך ליתן טעם. הרא"ש ז"ל.
גמ', אשה מנין. אע"ג דהוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה הו"א הואיל וכתיב בראש ובזקן ואשה אין לה זקן. תוס'.
גמ', דאמר רב נחמן יודע למי. [צ"ל] דאמר רב נחמן קטן היודע למי. והצרוע. עיין כריתות [דף ח' ע"ב].
רש"י ד"ה מכרת (דכרת). תיבת דכרת נמחק. ד"ה הכל רואין והכל כשרים לראות, חדא הוא ולא גבי הדדי תניא. [צ"ל] חדא הוא ולאו גבי הדדי תניא. הס"ד. ומה"ד שאינו כו' עד תיבת בת"כ. הס"ד. ואח"כ מה"ד דמסברי. ד"ה שאינו בקי, והולך תלמיד חכם ישראל ורואה עמו ואומר לו אמור טמא והוא אומר טהור וכו'. [צ"ל] ורואה תלמיד חכם ישראל (מרואה) עמו ואומר לו אמור טמא והוא אומר טהור וכו'. ד"ה הזאתו כשרה, טעמא. [צ"ל] וטעמא.
תוס' ד"ה פסק. תיבת פסק נמחק. שם, לאיתויי נשים. [צ"ל] נשים שמוציאות נשים אחרות. ד"ה מזמנות וכו', לאבותינו וצ"ל. [צ"ל] לאבותינו ובשלשה שאכלו אמר משום פריצותא אין הנשים מצטרפות לאנשים לזימון וצ"ל. ד"ה לאתויי קטן וכו', כדאמר רבי יוסי בירושלמי. כדאמר[ו] (ו)בב"ר בפ' מקץ אמר ר' יוסי כו'. לשון הרא"ש ז"ל. ד"ה דתניא וכו', מפרש יותר. מפרש הטעם יותר מקרא מאיש איש. לשון הרא"ש ז"ל. ד"ה והצרוע וכו', אשה במקום קטן. [צ"ל] אשה כמו קטן, תיבת במקום נמחק. שם, בנגעי (קטן). [צ"ל] בנגעי זקן, תיבת קטן נמחק. שם, וקשה הוה ליה לרבויי אשה ואיש למעוטי קטן. [צ"ל] וקשה דאימא איפכא אדם לרבויי אשה ואיש למעוטי קטן. שם, ופרימה מאשה שגנאי הוא זה. [צ"ל] ופרימה באשה שגנאי הוא לה הס"ד. ד"ה דמסברי וכו', מאחר שסופו לרבות ישראל למאי הלכתא כתיב כהן. [צ"ל] מאחר שסופו לרבות ישראל מה ת"ל והובא אל אהרן הכהן, תיבות למאי הלכתא כתיב ל"ש. שם, נגע כשר. [צ"ל] נגע דמסברי ליה כשר.
<h2>דף ג:</h2>
גמ', לאתויי עבדים. בפ"ב דכתובות פרש"י שאם קנה עבד בחו"ל ובא לגור בארץ ישראל דרשאי להעלות עבדו עמו ולא נהירא שאפי' ממדינה למדינה בחו"ל או בארץ יכול הוא להוליך עבדו עמו ומפר"י דאם העבדים רוצים יכולים לומר לרבם או תעלה עמנו לארץ או תשחרר אותנו והא דאמר בסמוך לאתויי ברח מחו"ל דאין מוציאין [אתא לאשמועינן] מהו דתימא הואיל וברח נקנסיה וכאן פרש"י לאתויי עבדים שאם יש לו עבד כנעני מהול כו'. תוס'.
גמ', שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו (אות ו' נמחק). משמע שהכהנים חייבין בתפילין בעידן עבודה ותימה דאמרינן בפ"ב דזבחים [י"ט ע"א] כהנים בעבודתן ולוים בדוכנם פטורין מתפילין ואומר הר"ם דהתם כשמבטלין מעשות עבודה פטורין מטעם דכל העוסק במצוה פטור מן המצוה אבל כשיש שהות להניח קודם עבודה חייבין להניחם ושיהו עליהן בשעת עבודה. תוס'.
גמ', סד"א הואיל ותנן [כו']. גליון להאי טעמא הוי מצי למימר נמי לוים איצטריך ליה אלא משום דלטעמא קמא לא מצי למימר לוים לא נקטיה נמי הכא. הרא"ש ז"ל.
גמ', והני כהני הואיל וליתנהו כו'. פי' דמוכרין לעולם (פי') [אפי'] בשנת היובל עצמה דאינה מכורה [בישראל] והקשה בקונטרס מה לי כהנים מה לי ישראלים דהא טעמא משום דמכורה כבר יוצאה כו' ואמר רש"י דתני מוכרין אגב דתני גואלין דהכי משני תלמודא גבי כהנים מקדישין לעולם אגב דתני רישא אין מקדישין תני סיפא מקדישין וגואלין לעולם מכרו שדה גואלין אותה מיד וישראל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים שנאמר במספר שני תבואות הוא מוכר לך ע"כ ל"ה [לשון הקונטרס] וקשה דדין זה אינו תלוי ביובל כלל והיכא מוכח דליתנהו ביובל ובר"ה פ"ה דגרסינן כהנים כו' וקשה דיובל אינו משמט כספים אלא שביעית ומהיכי תיתי דאינו משמט כספים וי"ל דסד"א בשתי שמיטות הכתוב מדבר בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט שביעית כו' תוס' אחרות (עיין תוס' וגואלין לעולם).
<h2>דף ד.</h2>
תוס' ד"ה וגואלין לעולם, ובר"ה לא גריס רש"י נהי. גליון והגיה בהפקעת קרקע שאין היובל מפקיע מיד המקדיש אם לוי הוא כדרך שמפקיע מיד ישראל ונראה שאין צריך למוחקו וה"פ נהי דליתנהו בכל דין השמטת קרקע שאין היובל מפקיע שדה אחוזה שלהן כדרך שמפקיע מישראל ולישנא דפסיקתא נקט. הרא"ש ז"ל.
גמ', כהן בהדי זר מצי אכיל. מכאן אדם המודר הנאה מחבירו מצטרף עמו דהא חבירו מצי אכיל בהדי דידיה וכן אדם שאינו אוכל מפת של עובדי כוכבים ואוכל עם אנשים שאוכלין פת עובדי כוכבים מצטרפין אבל שנים שמודרים הנאה זה מזה אין מצטרפין.
תוס' ד"ה והך, מה שאין כן במודר הנאה, גליון מיהו נראה דבתר השתא אזלינן ולא מזמני. הרא"ש ז"ל.
גמ', כל כהן שאינו שוקל חוטא. וא"ת היכי מצי למימר ריב"ז דכהן שוקל והא כתיב בפרשת אלה פקודי וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' וכתיב לשש מאות אלף ושלשת אלפים וגו' אלמא דשבט הלוי לא היו בכלל מחצית השקל וי"ל דשלש תרומות היה כדפרש"י בפרשת כי תשא ובתרומת האדנים לא היו שבט לוי אבל בתרומה של קרבנות היו והשתא ניחא מה שמפרש לענין תרומת קרבנות כל העובר דהא דכתיב על הפקודים משום תרומת אדנים כתביה. הרא"ש ז"ל ועיין בתוס' מנחות [כ"א ע"ב].
גמ', סד"א הואיל וכתיב כו' קמ"ל דלא דרשי הכי. וא"ת איך אמרי' לא דרשי הכי הא לעיל בריש פרקין הוי ממעטינא מנוול ומוכה שחין מערכין לפי שאינן בדמים אי לאו דרבינהו קרא וי"ל דשאני דמים וערכין שהן מענין אחד לבדק הבית אלא שזה דבר קצוב וזה לפי ערכו וגם הוציא ערכין בלשון נדר דכתיב נדר בערכך הילכך יש לדרוש דליתיה בהאי ליתיה בהאי ולפי זה ניחא הא דפריך האי לכל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחות משקל הוא דאתא ומאי פריך נהי דאתא לדרשא אחריני מ"מ מדכתיב גבי הדדי נדרש נמי הא דלא בעינן שיהא מופנה להקיש זה ולמאי דפרשינן ניחא דלא מסתבר כלל למימר כל דליתיה בהאי ליתיה בהאי אם לא שיהא מופנה ולא יצטרך לשום דרשא אחריתי וכן למאי דקאמר אביי דסד"א לאקושי ערכין לפדיון הבן פריך ליה מאיל האשם וערכין דודאי לא מסתבר כלל לאקושי ב' דברים שאינן דומין זה לזה ולומר דליתיה בהאי ליתיה בהאי. עכ"ל הרא"ש ז"ל.
גמ', ערכין שאתה מעריך כו'. המ"ל דס"ד דנדרשו תרוייהו אלא עדיפא קא משני. תוס'.
גמ', ה"נ דכל דאיתיה בערכין איתיה באיל האשם. גליון. תימה והלא אתא מתני' ומפקא מהך דרשה וי"ל דפריך הכי לא לישתמיט תנא וליתני הכל חייבין באשם טומטום ואנדרוגינוס כמו דתני הכל מעריכין כהנים.
גמ', ערך כולו הוא נותן. תימה מה צריך קרא למעוטי ערך אברים הא לא כתיב בקרא אלא ערך נפשות וי"ל דסד"א כיון דאיתיה בדמים איתיה בערכין וכיון דאיתיה בערכין יהיב ערך כולו כיון דערך אינו לפי ערכו ע"כ ערך שלם יהיב. הרא"ש ז"ל.
תוס' ד"ה ולא וכו', והערכה. גליון והרא"ש תירץ דלא דמי דשחוטה אע"פ שאינה יכולה לחיות עדיין יש בה כח חיות ויכול להעמידה לפי רגע אבל גוסס אע"פ שיכול לחיות כבר נחלש ולאו בר העמדה הוא.
גמ', אחד שהעריך מאה. גליון תימה מה לי אם העריך מאה ומה לי אם העריך אחד מידי דהוי אמקדיש מאה בהמות כאחת וי"ל דהא דאיצטריך לריבויי מיירי כשאמר ערך פלוני ופלוני ולא אמר ערכי בלשון רבים דסד"א ערך אראשון לחודיה קאי קמ"ל. הרא"ש ז"ל.
גמ', סד"א ואכלו אותם אשר כופר בהם אמר רחמנא והא כפרה היא קמ"ל ואכלת ושבעת אמר רחמנא והא איתנהו. ס"א סד"א ואכלת ושבעת וברכת כתיב והני כהנים לכפרה אכלי דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם קמ"ל ואכלת אמר רחמנא והא איתנהו. לא ליצטרף. [צ"ל] לא ליצטרפו. אמר רבא לא נצרכא. [צ"ל] אמר רבה לא נצרכא. גמ', והעמידו לפני הכהן ולא כהן לפני כהן. [צ"ל] והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן ישראל לפני כהן ולא כהן לפני כהן. ערך סתום. [צ"ל] ערך סתם. ערך כולו הוא נותן ולא ערך אברים יכול. [צ"ל] ערך כולו הוא נותן ואינו נותן ערך אבריו יכול.
תוס' ד"ה מוכרין לעולם, אבל לוים גואלין מיד לפי שנאמר [בישראל המוכר בית בבתי ערי חומה ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה נחלט אבל בלוים נגאל לעולם שנאמר] גאולת עולם תהיה ללוים לפי שנאמר במקדיש שדה אחוזה ואם לא יגאל את השדה [בעלים] ומכר [גזבר] את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד אלא מתחלקת לכהנים ביובל והלוים גואלין לעולם והא. [צ"ל] אבל לוים גואלין מיד שנאמר גאולת עולם תהיה ללוים לפי שנאמר במקדיש שדה אחוזה ואם לא יגאל את השדה ומכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד אלא מתחלקת לכהנים ביובל והלוים גואלין (מיד) [לעולם] ולפי שנאמר בישראל המוכר בית בבתי ערי חומה ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה נחלט אבל בלוים נגאל לעולם שנאמר גאולת עולם וגו' והא. ד"ה וגואלין לעולם, השמטת קרקע גבי יובל דהא תניא בספרי בשנת. [צ"ל] השמטת כספים גבי יובל דהא תניא בספרא בשנת. ד"ה ערך, הואיל [ואיתנהו] אברים (ישנו) בדמים (באברים) איתנהו נמי בערכין. [צ"ל] הואיל ואיתנהו בדמים איתנהו בערכין ואברים ישנו בדמים הס"ד והשאר נמחק. ד"ה נפשות וכו', בערכין הואיל ואתרבי מנוול. [צ"ל] בערכין הוא דהא איתרבי מנוול וכו'. ד"ה ולא וכו', והא פ"ב דחולין שחט. [צ"ל] והא בפ"ב דחולין אמרי' שחט.
<h2>דף ד:</h2>
תוס' ד"ה קרי ביה ערך בערכך. גליון שני ייתורים הן אחד הכף ואחד הבית דמצי למכתב ערך וכתיב בערכך ומייתורא כו'.
גמ', הוא והקדש שותפין בו. גליון פי' בקונט' דגבי הקדש וכו' ואין להקשות מ"ש משנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים דהשכר לאמצע ומוקי לה בפ' מי שהיה נשוי בשור העומד לחרישה וי"ל דהתם דלא הקפידו זה לזה אמרי' הכי אבל הכא מוכר בעין רעה מוכר. ר"י ז"ל.
תוס' ד"ה הוא וכו', לאיזה מלאכה הוא ראוי. גליון כגון אם היה מלמד תינוקות או מזמר עיקר מלאכה בראשו ואם אומן בשאר מלאכת של יד או של רגל הכל לפי המלאכה ולא נהירא כיון שאי אפשר לעשות שום מלאכה בלי הראש ע"כ יחלוקו אלא אורחא דמילתא נקט כשיש לו חבר שייך למיתני משמנין ביניהן ובהקדש שאין לו חבר תנא הוא והקדש שותפין וממילא ידענא שילך הוא אצל הגזבר ויעשה שומא ביניהם. הרא"ש ז"ל.
רש"י ד"ה משמנין ביניהן, והכא משמנין. גליון וי"ל דמשמנין ר"ל שישומו מלאכתו ושיעור שיעבוד לזה יעבוד לזה ושתיהן משתמשין בו מה שאין כן גבי ההקדש דאין ההדיוט יכול להשתמש בו אבל שותפות בעלמא הוא דאית ליה ומוכרין אותו וחולקין דמיו או יאמר אחד לחבירו גוד או אגוד. כך מצאתי בגליון וברש"י כ"י.
<h2>דף ה.</h2>
תוס' ד"ה בעי רבא וכו' כדלעיל. גליון את"ל בדמי ראשי לגבי מזבח דאינו נדון בכבודו משום דבהקדש לא אשכחן נדון בכבודו אבל ערכי עלי לגבי מזבח כיון שהזכיר לשון ערך נדון בכבודו או דלמא כל לגבי מזבח אינו נדון בכבודו ואת"ל כל לגבי מזבח אינו נדון בכבודו מקדיש שדה אחוזה למזבח מהו מי מדמינן פדיונה כמקדיש לבדק הבית או דלמא כל לגבי מזבח נפדה בשויה. הרא"ש ז"ל.
גמ', כולה (אלא) לא קשיא, תיבת אלא נמחק. דאמר מקדיש זכר, [צ"ל] דאמר המקדיש זכר. איבעיא לן דבעי, [צ"ל] איבעיא לך דבעי. איבעיא לן דבעי, [צ"ל] איבעיא לך דבעי. השתא דשמעה הא, [צ"ל] השתא דשמעתה להא. מזבח דמיפריק אלא בשויו תיקו, [צ"ל] מזבח נדון בהשג יד תיקו, ותיבות דמיפריק אלא בשויו נמחק. ערך כלי עלי נותן דמים כר"מ, [צ"ל] ערך כלי זה עלי נותן דמיה כר"מ.
רש"י ד"ה תימכר לצורכי עולה ודמיה, [צ"ל] תימכר לצורכי עולות ודמיה. ד"ה חוץ מדמי אבר, שלא יקבל דמה כיון דנחתא. [צ"ל] חוץ מדמי אבר שבה שלא יקבל דמה דכיון דנחתא. ד"ה הא דאקדיש חד אבר וכו', לא אמרינן מיגו דקדיש חד אבר קדשה נמי כולה ומיגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף. [צ"ל] לא קדשה בהמה כולה לגופה דהוו להו תרי מגו דנימא דמגו דנחית אבר לקדושת דמים נחית ליה נמי קדושת הגוף ומגו דקדיש חד אבר [קדשה נמי כולה], ותיבות אמרינן מיגו נמחק. שם, הגוף דתרי מיגו לא אמרינן יחד. [צ"ל] הגוף ותרי מגו לא אמרינן הס"ד ותיבת יחד נמחק. ד"ה דמי ראשי למזבח מי נידון בכבודו וכו', ויהיב פלגא דמים והרי. [צ"ל] דמי ראשי למזבח מהו מי נידון בכבודו וכו' ויהיב פלגא דמיו והרי. ד"ה מהו וכו', אלף זוז. שדה אחוזה דמיפרקא, דהא לא אשכחן שדה אחוזה וכו'. [צ"ל] אלף זוז ואפילו אין שוה אלא דינר אי בעי למפרקא לא פריק לה אלא הכי הכא מאי מי אמרינן לא אשכחן שדה אחוזה וכו', והד"א. ד"ה שדה אחוזה דמיפרקא וכו', לא אשכחן למזבח אלא. [צ"ל] לא אשכחן למזבח דמיפרק אלא. ד"ה התם וכו', שדבריו זה בטלין. תיבת זה נמחק.
תוס' ד"ה ימכר וכו', מן הארכובה ולמטה והא. [צ"ל] מן הארכובה ולמטה יכולה לחיות והא. ד"ה בעי רבה דמי ראשי למזבח. [צ"ל] בעי רבה דמי ראשי לגבי מזבח, אות ל' נמחק. ד"ה אדם, ובמה שאמר בלבו טעה. [צ"ל] ובמה שחשב בלבו טעה תיבת שאמר נמחק. גליון אבל הכא פיו ולבו שוין אלא שהוציא דמים בלשון ערך וסבור שעולין לסגנון אחד. הרא"ש ז"ל.
<h2>דף ה:</h2>
גמ', מהו דתימא טעמא דר"מ התם דגזר פחות מבן חודש וכו'. וקשה אכתי איכא מימרא שלישית לקמן בפרק האומר משקלי עלי אהא דתנן האומר ערך ידי לא אמר כלום אמר רב גידל אמר רב ונותן דמיה ופריך והאמר רב גידל חדא זימנא וכו' וקא עביד צריכותא ומאי איצטריך כיון דלא גזר הכא פחות מבן חדש אטו בן חדש דדמי למגזר טפי כ"ש דלא גזר אבר שאין (בו) נשמה תלויה בו אטו ראשו ולבו וי"ל אי אשמועינן הך דהכא הוי אמינא שאני הכא דכ"ע ידעי דאין ערך לפחות מבן חדש דזיל קרי בי רב הוא דלא נכתב ערך אלא לבן חדש ומעלה הלכך אמרי' דגמר ואמר לשם דמים אבל בערך אברים לא כתיבי בהדיא שיש חילוק בין אבר שהנשמה תלויה בו לאבר שאין הנשמה תלויה בו והיה סבור דשייך ערך בזה כמו בזה וגמר ואמר לשם (דמים) [ערך] קמ"ל וקשה דהכא אמר רב סבר כרבי מאיר ובגיטין אמרי' אתמר אמר רבה אמר רב המקדיש ידי עבדו יצא לחירות ופריך והתניא המקדיש עבדו כו' ומשני הא מני ר"מ היא דאמר אין אדם מוציא וכו' ורב דאמר כרבנן וי"ל דרב ודאי סבר כרבנן כדמוכח התם בגיטין ורב אליבא דר"מ קאמר הכא ועי"ל דרב גידל סבר כרב יוסף דהתם דקאמר משמיה דרב המפקיר עבדו יצא לחירות וקאמר התם מ"ד מפקיר אבל מקדיש לא. הרא"ש ז"ל.
גמ', דאמר רבה בר יוסף אמר רב, [צ"ל] דאמר רבה בר יוסי אמר רב, אות ף' נמחק. ערך כלי עלי, [צ"ל] ערך כלי זה עלי. אמינא לה למרה, [צ"ל] אמינא ליה למרה. אמר רב אשי, [צ"ל] אמר מר בר רב אשי. אני אומר נערך, [צ"ל] אני אומר עובד כוכבים נערך. לבנות (את) בית אלהינו, [צ"ל] לבנות בית לאלהינו, תיבת את נמחק. דתנן חמש חטאות, תיבת חמש נמחק. עם הארץ מרפין ידי, [צ"ל] עם הארץ מרפים ידי.
רש"י ד"ה ולרבי מאיר וכו', פשיטא התם. [צ"ל] פשיטא השתא התם. ד"ה אמר אבימי וכו', משום דליתיה. [צ"ל] משום דליתיב ליה. ד"ה אלא מעתה וכו', הני חטאות. [צ"ל] הני חמש חטאות. ד"ה ומעות וכו', כחטאת שמתו בעליה. [צ"ל] כחטאת שנתכפרו בעליה, ותיבת שמתו נמחק.
תוס' ד"ה יכול וכו', למעוטי עובדי כוכבים דתמורה ועלה סמיך וילפינן ממעשר בהמה חובה. [צ"ל] למעוטי עובדי כוכבים מתמורה ועלה סמיך דילפינן ממעשר בהמה דהוי חובה. שם, לא מייתו. גליון בספרים שלנו במסכת תמורה איכא סוגיא אחריתי כסוגיא דזבחים בל"א. ד"ה שאני וכו', ואע"פ שלא. ס"א ואע"פ כן אמרו שלא.
תוס' ד"ה יכול וכו' כתיבי. גליון וצ"ע דבפרשת ערכין לא כתיב כי אם חד איש ואפשר דאו איש כי יקדיש וגו' קא סמיך וכולה חדא ענינא הוי כי היכי דיליף בפ"ק דתמורה מאיש דכתיב בערכין לענין תמורה.
תוס' ד"ה אלא וכו', ולנו. דודאי קרא משום רפיון ידים אבל עובדי כוכבים נודרין לבדק הבית ודוקא מערכין ממעיט להו מקרא דישראל וברייתא דבדק הבית מועלין אתי שפיר כר"מ ומיירי בנדרים ולא בערכין דודאי אינן מעריכין ומ"מ פריך שפיר תלמודא אהא דאמר ר"י ערכו נגנז מהך ברייתא אבל בקדשי בדק הבית מועלין דכי נמי נוקי להך ברייתא בנדרים וכר"מ דכי היכי דשמעינן דבנדרי עובדי כוכבים איכא מעילה ה"ה בערכם דמעריכין מן התורה ואין לומר יגנז ומסיק רבא דודאי לר' יהודה מועלין בערכי עובדי כוכבים כמו בנדרם ונודרין לכ"ע וקרא משום רפיון ידים ושניא דקרא לר"מ נמי הכי הוא משום רפיון ידים ומ"מ ניחא הא דקאמר רבא הלכתא כר"מ מסתברא מקרא דלא לכם ולנו שאין מביאה אלא דוגמא בעלמא להכריע דסברא להעמיד מיעוט דבני ישראל במעריכין וריבויי דריש דנערכין דה"נ מצינו שהיו ישראל מונעים עובדי כוכבים מבדק הבית ואע"ג דלגמרי לא ילפינן מיניה [דא"כ] אפי' נדרים לבדק הבית לא היו לנו לקבל ותנן דנודרין מ"מ גילוי מילתא בעלמא עבדינן מיניה אקרא דבני ישראל וכל עיקר דקרא לא היה אלא משום רפיון ידים ולא נאמר דעובדי כוכבים אינן נודרין שום נדר לבדק הבית דודאי נודרין לכ"ע כדתנן. תוס'.
<h2>דף ו.</h2>
גמ', תנא חדא עובד כוכבים שהתנדב כו'. גליון לא מצי לשנויי הא ר"מ והא ר' יהודה דלכאורה בנדר ונדבה איירי ולא בערכין ואפי' כי דחקית לאוקמי בערכין לא מתרצי דא"כ קדוש ואינו קדוש מבעי ליה דהא לר"מ אינו קדוש אלא ע"כ תרוייהו כר' יהודה ע"כ מצאתי בגליון רש"י כת"י.
גמ', אי אמר בדעת ישראל הפרשתיה (תיבת הפרישה נמחק) כו'. לרבנן דאמרי עובד כוכבים איתיה בתרומה דנפשיה הויא תרומה כתרומת ישראל וחייבים עליה מיתה אבל לר' שמעון דבני ישראל מפרישים ולא העובדי כוכבים אין עליה אלא כדין טבל דצריך שיפריש הכהן ממנה תרומה ומעשר ולא קאמר תינתן לכהן אלא לאפוקי מסיפא דאמרינן יגנז.
גמ', משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה משמע אפי' למצוה אחרת ותימה מהא דאמר פ"ק דב"ב רשאין בני העיר כו' וצריך לחלק דוקא בני העיר רשאין לשנות אבל גבאי בלא רשות בני העיר לא ומיהו קשה מהא דאמר לקמן דעזרק טעייא דשנייה רחבה וי"מ דהכא מיירי לדבר הרשות ולקמן מיירי לדבר מצוה ובני העיר אפי' לדבר הרשות מותר לשנות ומהאי טעמא היה מתיר ר"ת לעשות ברשות בני העיר מקופה של צדקה כל צרכי העיר ור"י מפרש להלוותה לשעתה וכן משמע דפריך והא ר' ינאי יזיף ופרע ושני שאני ר' ינאי כו' משמע לפי מסקנא דשמעתתא דמשבאו ליד גבאי אסור לשנות אם אין ריוח בדבר וכן הלכה. תוס' גליון י"מ אסור לשנותה אף לדבר מצוה ודוקא יחיד אבל בני העיר מותר לעשות מקופה תמחוי כו' וי"מ דהכא לדבר הרשות ובני העיר אף לדבר הרשות מותר ומשום הכי התיר ר"ת לעשות כל צרכי העיר מקופה של צדקה. עוד גליון משבאתה ליד גבאי אסור. והא דאמרינן בפ"ק דב"ב ורשאין בני העיר לעשות תמחוי וכו' היינו דוקא בני העיר אבל גבאי לא והא דאמר בפרק השוכר את האומנין מגבת פורים וכו' ומגבת בני העיר וכו' דמשמע דאין לשנותה היינו גזבר וכן מוכח בסיפא דקתני ולא יקח מהם רצועה לסנדלו אלא במעמד אנשי העיר משמע דעד השתא לא איירי בבני העיר אלא בגזבר. הרא"ש ז"ל.
גמ', מקבלים הימנו ותניא אידך אין מקבלין, [צ"ל] מקבלים אותה הימנו ותניא אידך אין מקבלין אותה הימנו. קורה ושם, [צ"ל] קורה לבית הכנסת ושם. שמא בלבו לשמים, [צ"ל] שמא לבו לשמים. לאו קדוש דתנן היה, [צ"ל] לאו קדוש דתניא היה. לא נדר, [צ"ל] לא נדר צדקה, הרי היא בבל תאחר, [צ"ל] הרי היא (נ"א כנדר) לבל תאחר, אות ב' נמחק. ת"ר. עי' תשובת הרשב"א סימן תר"ד ותר"ה.
רש"י ד"ה אמה כליא עורב וכו', לשון שמגרש. [צ"ל] לשון מגרש שמגרש. שם, כמו כייל דודבי כייל פרוחי. [צ"ל] כמו באלי דידבי באלי פרוחי, תיבות כייל כייל ואות ו' נמחק. ד"ה ואגרת וכו' הפרדס וגו'. [צ"ל] הפרדס אשר למלך אשר יתן לי עצים וגו'. ד"ה דלא הדרא בה, הואיל. [צ"ל] דלא הדרא ביה, הואיל. ד"ה טעונה וכו', שמא בלבו לשמים. [צ"ל] שמא לבו לשמים. ד"ה בבל תאחר. מה"ד לבל תאחר. שם, כנדר דקאמר בפרק קמא. [צ"ל] כנדר כדקאמר בפ"ק. ד"ה אתון וכו', מתנינן כו' ופירושה. [צ"ל] מתנינן כולי פירושה, תיבת כו' ואות ו' נמחק.
תוס' ד"ה תני וכו', מיבעיא ליה דאין מקבלין הימנו לבדק הבית [משמע דקדושה היא] ומשמע דתרוייהו. [צ"ל] מיבעיא ליה ומדקאמר מקבלין ואין מקבלין דמשמע דקדושה היא ואין מקבלין משמע דתרוייהו. ד"ה תני וכו', גליון, מהופך. פי' זה"ד צ"ל קודם ד"ה הא, עכ"ה. ואינו מהתוס' והוא לשון (הר"י) [רש"י] בגליון, עיין לעיל ד"ה תני חדא עכ"ה. ד"ה כגון וכו', פחדו מטעמא דאין. [צ"ל] פחדו מטומאה דאין. שם, ויש מקשה. (מנחות דף ק"ז ע"א). ד"ה מיתיבי וכו', ומה חשחן אימריא, [צ"ל] ומה חשחן ובני תורין ואימריא ודכרין.
<h2>דף ו:</h2>
גמ', כי פליגי באם הזיק. גליון, וא"ת אמאי לא קאמר דפליגי בנודר ומעריך בפלוגתא דמלוה ע"פ וי"ל משום דר' יוסי הזכיר בדבריו חיוב תשלומין משמע דפליגי רבנן עליה אבל בנודר ומעריך לא איירי מתני' בחיוב תשלומין ואפי' ר' יוסי לא קאמר אלא בנודר ומעריך וחל נדרו וערכו אם יוכל ישלם בחייו. לשון הרא"ש ז"ל.
גמ', דכמה דמשהי מעשי ומייתי, [צ"ל] דכמה דמשתהי מעשה ומייתי. אבל לדבר מצוה מותר, עי' רשב"א סי' תרי"ז. ואיקפד רבא איכא דאמרי שנייה רבא ואיקפד רחבא, [צ"ל] ואיקפד רבה איכא דאמרי שנייה רבה ואקפד רחבה. שדמיו קצובין רבי יוסי, [צ"ל] שדמיו קצובין אבל לא נידר מפני שאין דמיו קצובין רבי יוסי. חייב, [צ"ל] חייב בתשלומין. אמאי לא דתניא, תיבת לא נמחק. ואמר ערכי עלי, ס"א ואמר אחד ערכו עלי. ליה לכדתניא, [צ"ל] ליה מבעי ליה לכדתניא. תלמוד לומר כל חרם, תיבת כל נמחק. מי קאמר דלא אלא, ס"א מי קאמר דלא נודר ומעריך ומקדיש לא נידר קתני לא נערך קתני אלא. רבא אמר, [צ"ל] רבה אמר, אות א' נמחק. במלוה כתובה בתורה קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה כתובה בתורה לאו כו' ורבי יוסי סבר ככתובה כו', [צ"ל] במלוה הכתובה בתורה קמיפלגי ת"ק סבר מלוה הכתובה בתורה לאו כו' ור"י סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה כו'.
רש"י ד"ה דכמה דמשהי, [צ"ל] דכמה דמשתהי. ד"ה פטורין וכו', וכל הנך איכא ליהרג. [צ"ל] וכל הנך יוצא ליהרג. תיבת איכא נמחק.
תוס' ד"ה משבאת וכו', דוקא ומחוץ לעיר אסור לשנותה (אבל לצורכי העיר מותרין). [צ"ל] דוקא מחוץ לעיר אסור לשנותה אבל לצורכי העיר מותרין. שם, בגבאי מיירי. [צ"ל] ובגבאי מיירי. ד"ה אילימא וכו', נשתקע נמי. [צ"ל] נשתקע נמי אסור לשנותה לדבר הרשות. ד"ה כי פליגי וכו', בתשלומין (משום) [אהזיק] משמע דאהזיק לחודיה. [צ"ל] בתשלומין דמשמע אהזיק לחודיה, והשאר נמחק. שם, מיד אבל גובה מן היורשין ונודר ומעריך איצטריך דס"ד כו'. נ"א מיד ויגבה מן היורשין ונודר ומעריך איצטריך (כו') דס"ד [כו'].
<h2>דף ז.</h2>
מתני', האשה שישבה על המשבר, [צ"ל] ישבה על המשבר (תיבת האשה ואות ש' ל"ש ונמחק). פרש"י קודם גמר דין ולא נהירא דאיוצאת ליהרג קאי ויוצאת ליהרג היינו אחר גמר דין כדמוכח בגיטין בפ' כל הגט דתנן עיר שהקיפוה כרקום וספינה המטורפת בים והיוצא לידון וכו' אבל עיר שכבשו כרקום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנים עליו חומרי חיים וכו' ועוד קשה לי נפליג בדידיה (בלא) בישבה על המשבר בין קודם גמר דין ובין לאחר גמר דין ומסתבר דקרא דומתו גם שניהם אית לן לאוקמי בנגמר דינה למיתה דקודם גמר דין למה נפסיד ממון הבעל כיון דאפשר לשהויי וליכא עינוי הדין הילכך אחר גמר דין איירי (ומשום) [ואפי'] הכי כיון דנעקר ממנה גופא אחרינא הוא ולא קטליה ליה. וקשה ממתני' דאהלות ומייתי לה בפ' בן סורר ומורה אשה המקשה לילד מחתכין עובר שבמעיה ומוציאין אותו אבר אבר מפני שחייה קודמין לחייו יצא ראשו אין נוגעין בו אלמא כל זמן שלא הוציא ראשו מותר להרגו וי"ל דלעולם מותר להרגו והא דממתינין לה משום ממונא דבעל א)0אי לאו קרא דומתו גם שניהם ומיהו קשה כיון דמותר להרגו אמאי מחללין עליו את השבת כדאמרי' בשמעתין אמר רבא לא נצרכא כו' הילכך נראה דחשיב כספק פיקוח נפשות (הוא) ב)0ואפ"ה מותר להורגו ובמתני' דאהלות דוחין ספק נפש מפני נפש ודאי ומצילין את אמו במיתתו והכי אמרי' בגוסס לר"י בן בתירא בפרק בן סורר ומורה דבדין בני אדם ההורגו פטור ומחללין עליו את השבת עכ"ל הרא"ש ז"ל ובתוס'. [א)0נראה דצ"ל וכדאמרינן בשמעתין דאפי' בלא ישבה על המשבר הוי ס"ד דממתינין משום דממונא דבעל הוא אי לאו וכו'. ב) נראה דצ"ל ואפ"ה תנן במתני' דאהלות דמותר להורגו משום דדוחין וכו'. חשק שלמה].
גמ', עד שיהו שניהם שוין. פ"ה היא קטנה כו' ור"ת פי' לאפוקי גדול שבא על קטנה מאורסה כדאמר בכתובות לר"מ נערה ולא קטנה ובעי [מיניה ר' יעקב בר אבא מרב (בסנהדרין ס"ו ע"ב)] לר"מ מסקילה ממעיט ליה כלומר שאין הבועל בסקילה אבל חנק חייב או דילמא לגמרי ממעיט ליה ועלה קא מייתי עד שיהיו שניהם שוין [במיתה אחת] אבל בעל קטנה מאורסה שאם היתה נערה דינה בסקילה לא נידוננו בחנק.
גמ', הני מילי לגבי מיתה דאיידי דוולד. גליון והא דאמרי' בבהמה המקשה השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי דכיון דנשחטה האם אפשר שלא מת אבל קשה מהא דאמרי' בשלהי פ"ב דחולין ל"ח ע"ב דמתה אמו והדר ילידתיה הא אמרי' כו' ועי' בפ' יוצא דופן בתוס' דף מ"ד ובפ' מי שמת דף קמ"ב הרא"ש ז"ל.
רש"י ד"ה ופרכינן וגבי מיתה וכו', ברישא. וליכא למפרך מהא דאמרי' (לעיל) [לקמן בסמוך] דעובר מת (בהדיה) [בתר] אמו דטעמא מאי דכל זמן שהעובר במעי אמו זן העובר ע"י האם כדאמרי' במס' נדה דף ל' ע"ב דסתום הפתוח ופתוח הסתום ומיד כשהמלאך המות מטיף לתוך פה האם הולכת הטיפה בתוך העובר ואיידי דזוטרי חיותא מת ברישא אבל יושבת על המשבר כבר נעקר העובר במעיה ופתוח הפתוח וסתום הסתום ואינו זן מאותה שעה על ידי האם ולא מת ע"י האם דהטיפה אינה מזקת שהרי כבר נסתם אותו הפתח כך שמעתי. כך מצאתי ברש"י כת"י.
גמ', סבר ניתן לחזרת, [צ"ל] סבר שניתן לחזרת. הכתובה בתורה ככתובה בשטר קמיפלגי, תיבות ככתובה בשטר נמחק. תני חגא, [צ"ל] תני רב חגא. מת וקברו. ס"א כגון דיתבי כו'. [נראה דצ"ל מת וקברו והילכתא דיתבי ס"א כגון דיתבי וכו' וכוונתו דס"א לא גרסי והילכתא וכ"ה באמת בב"ב דף קע"ה. חשק שלמה]. זבוח מאי, [צ"ל] זבוח באותה שעה מאי. ומנחיל ואמר רב, [צ"ל] ומנחיל והוינן בה נוחל ממאן מאבוה ומנחיל למאן לאחי דאבוה אי בעי מיניה לירת אי בעי מאבוה לירתו ואמר רב. ומחתך להו לסימנין אבל נהרגה היא מתה ברישא והא, [צ"ל] ומחתך ליה לסימנין ברישא אבל נהרגה היא מתה ברישא, והוא מיית ברישא והא. פרכוסי מידי, [צ"ל] פרכוסי אמר מר בר רב אשי מידי. סכין ומקרעים את, [צ"ל] סכין וקורעין את, תיבת מקרעין נמחק.
רש"י ד"ה והא תני וכו', חוליא ואפ"ה. [צ"ל] חוליא ונקבר בה החופר ואפ"ה. ד"ה ומשני אנו וכו', ילפינן הס"ד, ומה"ד בית הריון בית הרחם הס"ד, ומה"ד לידי. ד"ה אבל עובר וכו', ברישא. [צ"ל] ברישא וכשמתה היא לא נפלו הנכסים לו דהוי כמי שהוא בקבר ואין יורש את אמו לאחר שמת הוא קודם להנחיל לאחיו מן האב מכוחו אלמא מדעובר אינו מנחיל מכלל דהוא מיית ברישא.
תוס' ד"ה מיתיבי וכו', וכן העתיק ר"ת. [צ"ל] וכן הגיה ר"ת, תיבת העתיק ל"ש. שם, אלא פירש. [צ"ל] אלא הוא פירש. גליון, משום דלא פי' בהדיא לאו ככתובה בשטר כו'.
<h2>דף ז:</h2>
גמ', קמ"ל. ותימה דמשמע דכיון דיושבת על המשבר מחזקינן הולד בחי ובאהלות תנן דוקא יצא ראשו אין נוגעין בו וי"ל דהכי מיירי נמי ביצא ראשו ולכך מחללין עליו את השבת. תוס'. (אא"ה עי' לעיל במ"ש בתוס' הרא"ש בד"ה ישבה על המשבר עכ"ה).
גמ', זו מיתתה אוסרתה. ושיער מיתתה אינו אוסרתו דלאו בר מיתה היא דאין עתידה להשתנות ומהאי טעמא ניחא מה שמקשים בב"ק אמאי איצטריך שור ולא אדם למעוטי אדם מבור תיפוק ליה מוהמת יהיה לו מי שהמיתה שלו לאפוקי אדם שאין המת שלו שהרי המת אסור בהנאה דגמרי' שם שם מעגלה ערופה ומהאי טעמא ממעיט התם שור פסולי המוקדשים שנפל לבור דפטור ולפי שמעתין ניחא כיון דשערו מותר הוי שפיר המת שלו. תוס'.
גמ', גמר דינה אוסרתה. מכאן משמע דלא כפר"ת דאמר שור הנסקל מותר לחרוש בו אפילו לאחר גמר דינו ואינו אסור אלא לשחוט ולהנות ממנו לאחר מיתה והכא משמע דגמר דינו אוסרתו אפי' מחיים ומשמע דהלכה כרב נחמן בר יצחק. תוס'. עי' בתוס' סנהדרין דף פ'.
גמ', מתה אין נותנין. משמע דהיינו כי לא אמרה דאי אמרה מה לי מתה ומה לי יוצא ליהרג וה"ה דהמ"ל או כולה במיתה או כולה ביוצא ליהרג תוס'. פשיטא אלא שנויי המת כו'. גליון והקשה הר"ר אלחנן הא איצטריך לאשמועינן דשער המת אסור בהנאה כגוף המת לאפוקי מדרב נחמן וי"ל דאי לא אתא לאשמועינן אלא הא הו"ל למיתני הכי האומרת תנו שערי לבתי אין נותנין מפני שהוא כגופה. הרא"ש ז"ל.
גמ', ונתן ארבע לשניה כו'. כדמפרש תלמודא דבע"ח כו' ומהני מה שנתן לשניה והוי כאילו נתן לשניה כל מה שיש לו הואיל והוא משועבד לראשונה אבל אי אמרינן מה שגבה לא גבה נמצא דמה שנתן לשניה לא מהני ולא מידי וכשנתן אחד לראשונה לא נתן כל מה שיש לו ולא נפטר מכלום ואם העשיר נותן נ' לזו ונ' לזו והכי משמע דסוגיית התלמוד סובר דמה שגבה גבה וסתם משנה דמי שהיה נשוי סובר דלא גבה וצ"ל דהכא במטלטלים לפי שאין עיקר השיעבוד על המטלטלין אלא על הקרקעות והתם איירי בקרקעות. תוס' עיין בריש מי שהיה נשוי דף צ'.
בעל חוב מאוחר כו'. הקשה הרשב"ם מ"ש מבע"ח שטורף מן הלקוחות שלקחו אחר שחל שעבודו ה"נ יטרוף מבע"ח ששעבודו מאוחר ותירץ משום נעילת דלת תקנו כן שאם אתה אומר לא גבה לא ילוה אדם לחבירו לפי שירא שיגבה ב"ח קודם לו וא"ת א"כ לראשון נמי איכא נעילת דלת שירא שיבא אחריו להפקיע שעבודו דליכא למיחש כולי האי שלא ימנע בשביל זה להלוות כי יאמר שהוא לא ילוה יותר ואף אם יחזור וילוה אני אקדים ואגבה אבל אם אתה אומר מה שגבה לא גבה אדם שלוה פעם אחת לא ימצא מי שילוה לו יותר. הרא"ש ז"ל.
גמ', בעידנא דיהיב לראשון לית ליה. וא"ת והא בתר שעת הנדר אזלינן וכיון שהיה בידו ה' סלעים בשעת הנדר לא מפטר עד שיתן ה' סלעים כדתנן לקמן פרק השג יד היה עשיר כו' ואין לומר דשאני התם ושנשתנה שהיה עשיר והעני או עני העשיר דכיון שנשתנה מכמות שהיה אזלינן בתר שעת הנדר אבל הכא תחילה וסוף הוא עני מ"מ גם כאן נשתנה מכמות שהיה בשעת הנדר דבשעת הנדר היה לו ה' סלעים ועכשיו אין לו אלא אחד וניזל בתר שעת הנדר ולא יפטר עד שיתן ה' סלעים הילכך נראה דלא אזלינן בתר שעת הנדר אלא בתר שעת העמדה והערכת הכהן שאם היה עשיר כשהעריכו הכהן והעני או עני והעשיר וגרסי' בגמ' עשיר והעני דכתיב ע"פ אשר תשיג יד הנודר וקאי ארישא דקרא והעריך אותו הכהן ע"פ אשר תשיג דאזלינן בתר הערכת הכהן הילכך הכא ניחא אע"פ שהי' לו חמשה סלעים בשעת הנדר בשעת הערכה לא היה לו ה' סלעים שהרי העריכו הכהן לשניה תחילה ולא נשאר לראשונה אלא אחד. עכ"ל הרא"ש ז"ל בגליון.
גמ', באומרת תנו שערי לבתי, עי' תשובת הרשב"א סימן ש"ל. אין נערכין פחות, [צ"ל] אין בערכין פחות, אות נ' נמחק. היו בידיו חמש, [צ"ל] היו בידו חמש, אות י' נמחק. אין נערכין פחות, [צ"ל] אין בערכין פחות, אות נ' נמחק. היו בידיו חמשה, [צ"ל] היו בידו חמשה, אות י' נמחק. דאתא היכא, [צ"ל] דאתא אבל היכא. היו בידיו חמשה, [צ"ל] היו בידו חמשה, אות י' נמחק. לראשונה, ס"א הך חדא.
רש"י ד"ה בפיאה נכרית וכו', כגופה לאיתסורי בהדיה. [צ"ל] כגופה לאתסורי בהדה. ד"ה שער נשים וכו', התם בחלק. [צ"ל] התם בפ' חלק. שם, וניצול אי. [צ"ל] וניצול עמה אי. ד"ה אין נערכין. [צ"ל] אין בערכין. שם, עני הנדור. [צ"ל] עני הנדון, אות ר' נמחק.
תוס' ד"ה אין נערכין פחות. [צ"ל] אין בערכין פחות. שם, הכל. גליון, והכי תניא בתוספתא היה בידו סלע ונתן הימנו ג' דינרין ולא הספיק ליתן דינר האחד עד שהעשיר מגלגלין עליו את הכל שאילו מתחילה נתנו היה פטור היו בידו שלשים סלעים ונתן מהן כ"ט ולא הספיק ליתן האחד עד שהעשיר מגלגלין עליו את הכל. לשון הרא"ש ז"ל.
<h2>דף ח.</h2>
גמ', בבת אחת. גליון תימה דאף בזה אחר זה כיון שהערכתם בבת אחת מצי למבעי ומצינו למימר דאם לא אמר בבת אחת הכהן אסור להעריכם בבת אחת.
גמ', כרבנן. ואע"ג דתנא רישא בלשון חכמים לא הוי סתמא וכה"ג איתא בנדה בפרק בא סימן דרבי מאיר אומר [לא] חולצת ולא מתיבמת וחכמים אומרים או חולצת או מתיבמת וסתים בתר הכי מפני שאמרו ופריך בגמרא הא תו למה לי [ומשני] משום דבעי למסתם כרבנן אלמא מילתא דחכמים לא חשיב סתמא וא"ת אמאי צריך למסתם כרבנן פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים וי"ל דס"ד דמסתבר טעמא דרבי מאיר עכ"ל הרא"ש ז"ל.
גמ', שמונה ימים טמא ראיתי. מכאן יש להוכיח אשה שראתה ג' ימים בימי זיבה כגון בי"א יום שבין נדה לנדה לא תחזור לפתח נדתה עד אחר ז' נקיים דאל"כ אמאי פתחה י"ב י"ג הויא לה דשמא כשאמרה ח' ימים טמא ראיתי איכא למיחש שמא הז' ימי' של ראייתה היו בימי זיבה והשמיני בימי (זיבה והשמיני בימי) נדה והויא להו ו' הראשונים שלא ראתה ימי נדה שאינה רואה בהם דאין עולין לספירת זיבה ותצטרך לספור ז' ימים אחרים נקיים מלבד אותן ז' ימים הראשונים והוו להו י"ג ואח"כ תחזור לפתח נדתה אלא ש"מ דלא תחזור לפתח נדתה אלא עד שתספור ז' נקיים אחר שהיא זבה גדולה ודלא כפרש"י דפרק בא סימן וכן יש להוכיח מכולן משמנה ולמטה ומיהו י"ל דהך ברייתא ס"ל דימי נדה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה [אינו מובן לכאורה דנהי דעולין וטהורה לאחר י"ב מ"מ עדיין טועה היא ולכשתחזור ותראה תהיה בספק כמקודם וצ"ע. חשק שלמה]. אבל בשמעתין דטועה בפרק בא סימן יש הוכחות הרבה דלא כפרש"י. תוס'.
גמ', כולהו חזיא להאי וכולהו חזיא להאי, [צ"ל] כולהו חזי להאי וכולהו חזי להאי.
רש"י ד"ה הא יותר, אף על גב דליכא חמשים סלע דאם. [צ"ל] אע"ג דכלל חמשים סלע לא בא דאם, תיבת דליכא נמחק. שם, חמשים או סלע. [צ"ל] חמשים אלא או חמשים או סלע. ד"ה פתח וכו', המפורש ואם. [צ"ל] המפורש למעלה ואם. שם, תחילת נדה ואפילו. [צ"ל] תחילת נדות ואפילו. שם, סוף נדה זה לתחלת נדה הבאה. [צ"ל] סוף נדות זה לתחילת נדות הבאה. ד"ה פתחה שבעה עשר וכו', תחילת נדה היא אעפ"כ יצתה ימי הזוב שהרי עברו. [צ"ל] תחלת נדה היה אף על פי כן יצאתה מימי הזוב לסוף יום י"ז לבד מיום זה שהרי עברו. שם, שימור או. [צ"ל] שימור די"א לא בעי שימור כדאמרינן בשמעתא אחרונה ממסכת נדה או. שם, אלו ימי שבעה עשר. [צ"ל] אלו שבעה עשר ימים. שם, נדה וצריכה. [צ"ל] נדה היא וצריכה. שם, ויום שלשה תהא. [צ"ל] ויום שלישי תהא. ד"ה שני ימים וכו', לא תראה עד לאחר. [צ"ל] לא תראה עוד עד לאחר. שם, נדה היא הרי. [צ"ל] נדה היו הרי, תיבת היא נמחק. שם, ששה עשר אחר. [צ"ל] ששה עשר אלו אחר. שם, הספק נדה. [צ"ל] הספק תחלת נדה. שם, שמא אחד משני. [צ"ל] שמא הראשון משני, תיבת אחד נמחק. ד"ה ארבעה ימים וכו', שמא הארבעה. [צ"ל] שמא כל הארבעה. ד"ה ה' ימים וכו', מספקינן לה שנים. [צ"ל] מספקינן שמא שנים, תיבת לה נמחק.
תוס' ד"ה כיון וכו', שוים וגם מה שגבה לא גרע. [צ"ל] שוים וגבה מה שגבה ולא גרע.
<h2>דף ח:</h2>
גמ', נגעי אדם. גליון פ"ה יש מהם בשבוע אחד ור"י פי' דבשבוע אחת נחלטים דבימי הסגירו אינו טמא דכתיב לא יסגירנו כי טמא הוא הא בימי הסגירו טהור הוא.
שתי הלחם כו'. האי תנא סבר דאין התנור מקדש דאל"כ יהיו נפסלות בלינה ותימה דסתם משנה במעילה בפרק חטאת העוף ס"ל דתנור מקדש דתנן התם קרמו בתנור הוכשרו כו' ובלינה וצ"ע. תוס'. [עי' מנחות דף צ"ה ע"ב דהש"ס בעצמו מקשה זה מרישא אסיפא ולפי מש"כ רבינו בעצמו שם דף מ"ז בשס התוס' מיושב קושיא זו ודו"ק. חשק שלמה].
גמ', שנים עשר פתחה, [צ"ל] שנים עשר יום טמא ראיתי פתחה. שלשה עשר פתחה, [צ"ל] שלשה עשר יום טמא ראיתי פתחה. לרבה, שם כתוב לרבא עכ"ה, נ"א לרב.
רש"י ד"ה שנים עשר וכו', ממנין האחרון י"ח ימים. [צ"ל] מנין האחרון לח' ימים. שם, דיש לומר שנים. [צ"ל] דיש לומר שמא שנים. שם, היא שיום כו'. נ"א היא דמן הי"ב יום הוי ה' ממנין האחרון שיום כו'. שם, ישבה נקיים. [צ"ל] ישבה שבעה נקיים. שם, ימים נחמיר. [צ"ל] ימים והם נחמיר. שם, שבעה נקיים. [צ"ל] שבעה עשר נקיים. ד"ה שלשה עשר וכו', ב' (ימים) קמאי. תיבת ימים ל"ש. ד"ה נדה ופתחה וכו', תראה אחר תהא שומרת יום. [צ"ל] תראה אחד תהא שומרת יום כנגד יום הס"ד. ד"ה כל הטועות וכו', לקמן מפיך לה ומפרש אלא כל. [צ"ל] לקמן מפיך ומתרץ לה כל. ד"ה חוץ מפתחה ז' וכו', אפ"ה הויא תחלת נדות וזיבה ממנין אחרון. [צ"ל] אפ"ה הויא זבה ממנין אחרון. שם, ג' ימים מהנך זיבה הוו וזבה. [צ"ל] ג' מהנך ימים בימי זיבה הוו וזבה. ד"ה ולא יותר וכו', לא חל. [צ"ל] לא כיצד חל. ד"ה קטן נימול וכו', יום תשעה ומילה. [צ"ל] יום תשיעי ומילה.
<h2>דף ט.</h2>
גמ', קדים ואתי סיהרא תרי יומי. גליון הקשה הר"ר אלחנן זימנין דמשכחת לה באמצע השנה דקדים ואתי סיהרא טפי מתרי יומי כגון שבאותה שנה היו ח' מלאים וד' חסרים וחדש אלול לעולם מן החסרין דאמרינן בר"ה מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר נמצא שעד אלול היו ח' מלאים וג' חסרים אוקי שלשה מלאים לבהדי ג' חסרים ואשתייר ה' מלאים וקדים ואתי סיהרא תרי יומין ופלגא ויש לומר דהכל תולין עיניהן בקביעות דר"ה אבל בשאר דברים לא מרגישין אינשי כולי האי ואחר שיחסרו אלול יבא ר"ה על מכונו. תוס' הרא"ש ז"ל.
כדאמר רב משרשיא כו' גליון הקשה הר"ר אלחנן אמאי לא מוקי לה אף בשנה פשוטה כגון שהיתה [שנה] שלפניה שבעה חסרים וחמשה מלאים ובשנה זו ח' מלאים אוקי תרי מלאים בהדי תרי חסרים דאשתקד שרבו על המלאים וישאר ששה מלאים וד' חסרים והשתא ניחא נמי דליכא אלא חד יומי ולא לקשי מה שהקשה רש"י ז"ל דאיכא יומא ופלגא וי"ל דלא בעי לאוקמי אלא לפי רוב השנים אחד מלא ואחד חסר ועוד הקשה אמאי אמרינן במתני' דלא נראה לעבר יותר על שמנה הא אשכחן לה שיכולין לעבר תשעה כגון שהיה בשנה שלפניה שמנה חסרים וארבע מלאים ואז יכולין לעבר תשעה חדשים דאוקי ד' מלאים לבהדי ארבע חסרים דאשתקד שרבו על המלאים וישארו בשנה זו ה' מלאים לבהדי ג' חסרים ונמצא דלא קדים סיהרא אלא חד יומא דוקא וי"ל דאי אפשר לעשותם כן דלא עשו אשתקד ח' חסרים אם לא שעשו לתקן לכל הפחות מילוי (היתה) [שהיתה] בשנה שעברה ועי"ל דלעולם אין לעשות ג' מלאים יתר על החסרון אפילו לתקן החסרון שנה שעברה משום דלא ידעי דמשום תקון שנה שעברו עשו ואתו למעבד כן אפילו בשלא רבו החסרון בשנה שלפניה אבל בשיש עיבור לפניה לא אתי למטעי דהכל יודעים דבשביל חדש העיבור עשו כן ורבי [הוא לקמן סוף ע"ב. חשק שלמה] שעשה ט' חסרין משום מלאים דאשתקד אף שהיתה שנה שלפניה פשוטה שאני התם כיון דאחד מן החסרים היתה תחת חדש העיבור של אותה שנה ולא נשארו כי אם שנים חסרים מילוי היתר של שנה שעברה.
ז"ל רש"י במהדורא קמא וקא פריך השתא נמי כי עבדינן ליה ח' מעוברין תקדים ואתי לבנה תרי יומי מה דלא מוקמי ארבע' חדשים החסרים נגד ח' חדשים מעוברים ונשתיירו ד' חדשים מלאים דבכל ירחא איכא פלגא דיומי טפי שאין חדשה של לבנה פחות מכ"ט יום וחצי נמצא דמייתרי לארבע' חדשים תרי יומי וקביעות דר"ה הוי בו' בשבת דהיינו תרי יומי דקדים מולדה של לבנה שחל להיות בח' שעות ביום ד' ומרנני עלמא. כדאמר רב משרשיא. לקמן גבי עצרת כגון שהיתה שנה מעוברת ה"נ כגון שהיתה שנה שלפניה של אשתקד מעוברת דשנה של תשרי המאוחר אחר המולד דהיינו אותה שנה שעשינו בה ח' מלאים היתה מעוברת וקרי לה אשתקד דניסן ר"ה לחדשים וקודם ניסן עשינו שני אדרים ותשרי הבא הוי ר"ה ושדי הכ"א תקפ"ט שיש בין מולד למולד בשנה מעוברת תמצא מולד תשרי יום ה' בשבת בכ"א שעות ותקפ"ט חלקים ולא נראה הלבנה עד ליל ששי דמכסיא הני תלת שעי של יום ועבור השנה חדש העבור [צריך להוסיף, כ"ט יום ולמנין הלבנה הוא. חשק שלמה] כ"ט יום וחצי וקא מדחי לקמיה קביעות ר"ה יומא ופלגא וחשוב סדר י"ג חדשים ח' מלאים וה' חסרים תמצא קביעות ר"ה כמו אשתקד ואוקי ה' חסרים בהדי ה' מלאים ונשתיירו ג' מלאים ואיכא בכל חדש פלגא יומא טפי על סדרי החדשים דהיינו יום וחצי דקדים מולד הלבנה לקביעות ר"ה והאי חצי יום לא חשיב ליה דהא קבעי ר"ה בשבת והלבנה נראית בששי בשבת דהשתא לא קדמי ראייתה לר"ה אלא יום אחד והיינו דקא פריך דל ירחא מליא לבהדי ירחא חסירא כלומר אוקי ה' מלאים לבהדי ה' החסרים ואכתי חד יומא כדפרשינן ואע"ג דפלגא יומא איכא טפי לא חשיב ליה כיון דקביעות דר"ה בתחילת היום. דא"כ דעבדינן (ח') [ט'] חסרים הוי ליה ג' חסרים כנגד ג' מלאים מן ששה חסרים מחסרין שלשה ימים מכל חדש חצי יום נמצא שלבנה ישנה נכנסת בתוך החדשה שלשה ימים דמקדמינן ועבדינן ר"ה ג' ימים (מכל חדש חצי יום) קודם מולד הלבנה דלא נראית הלבנה עד בארבע בשבת בח' שעות ותתע"ו וקבעינן ר"ה ג' ימים קודם ומרננין עלמא בתר רבנן. שהיתה שנה שלפניה. של אשתקד מעוברת וחדש העיבור מלא משלשים יום ולמנין הלבנה לא הוי אלא כ"ט יום וחצי ושדי האי פלגא יומי לחד מהני חדשים חסרים לשויה בסדר החדשים ואשתכח דלא קדמינן לר"ה למולד הלבנה אלא יום וחצי דאוקי ה' חסרים בהדי ה' מלאים ואשתיירו ג' חדשים חסרים דבצרינן להו מאורחייהו פלגא דיומא מכל ירחא דהיינו יומא ופלגא דקדים ר"ה לראיית הלבנה וכיון דלא הוי תרי שלמים חד קחשיב ליה והיינו דקפריך איכא חד יומא וקשיא לי דכי דייקינן כה"ג כדפרשינן לעיל איכא למפרך אכתי תרי יומי [איכא] שדי הכ"א תקפ"ט על מולד לבנה של אשתקד דאיתרמי בתחילת ליל שבת דנמצא מולד זה בחמישי בכ"א שעות והלבנה לא נראית עד ליל ששי בשבת דמתכסי שית שעי ובסידור החדשים ה' מלאים וה' חסרים אתרמי ר"ה ביום ארבע אתחזי הלבנה כו' (לא כתבתי יותר כי הספר היה מוטעה) [הוא לשון הרב"א].
גמ', ועיבור שנה חדש. כלומר וכגון שעשו חדש של עבור של כ"ט יום וחשיב סדר החדשים ח' מלאים וה' חסרים תמצא קביעות ר"ה ביום השבת כמו אישתקד והשתא לא קדמית ראיית הלבנה למולד השנה אלא יום אחד והיינו דקא פריך דל ירחא מלא בהדי ירחא חסירא ואכתי איכא חד יומא ואע"ג דזימנין איכא טפי כגון דהוי מולד דאשתקד בע"ש בי"ח שעות ונקבע ר"ה בשבת וכי שדית הכ"א תקפ"ט הוי מולד השתא ביום ה' בט"ו תקפ"ט ונראית בו ביום ואתה קבעי בשבת דהא שמנה מעוברות עבדית והשתא קדים תרי יומי לאו פירכא היא דאנן בהכי מוקמינן למתני' בדלא קדים אלא חד יומא. לשון רש"י בכת"י. ועבור שנה חדש. הקשה מורי הרמ"ר בלא שנה מעוברת ה"מ לשנויי דנמצא ח' מלאים ולא קדים סיהרא חדתא אלא חד יומא וכגון שהיה מולד של אשתקד בי' שעות ביום ז' ונקבע ר"ה בו ביום שדי ד"ח תתע"ו על ז' ימים ונמצא מולד של ר"ה זו בי"ח תתע"ו ולא נראית הלבנה עד הלילה דשית שעי מיכסא סיהרא וכי עבדת ח' מלאים יהיה קביעת ר"ה ביום ו' וא"כ לא תקדים ראיית הלבנה לקביעת ר"ה רק יום א' וכה"ג הוצרך לתרץ לפי שיטת התלמוד כדפי' ותירץ דהוצרכנו לאוקמי כגון שהמולד בוי"ח דהיינו בער"ה שהרי רב הונא הוצרך לתרץ רישא דמתני' דאין פוחתין והוא צריך לפרש כן כדאפרש ואע"ג דלפי תירוץ התלמוד פירש"י דלא מצינו לאוקמי בהכי שהיה המולד של אשתקד בער"ה דא"כ תקדים תרי יומי ראיית הלבנה לקביעת ר"ה הבאה אמר מורי דלא נאמר שיטה זו אלא נוקי כולה שמעתתא בהכי שיהיה המולד דאשתקד בער"ה בוי"ח ומה שהקשה רש"י זימנין דאיכא טפי כו' י"ל דלא הקפיד התלמוד אלא שהיא נראית לכל בפומבי כדאיתא בר"ה ואם יארע המולד מו' שעות ולמעלה דליכא תו תמני סרי שעי עד הלילה אפילו לא נקבע ר"ה עד יום ג' לא חשבינן ליה קדים סיהרא תרי יומי מאחר שאינ' נראית ביום המולד לכל וכן אנו צריכין לומר ע"כ שהרי האידנא כשאירע מולד של תשרי שלפני פשוטה בגטר"ד אנו עושים הקביעות ביום ה' אע"ג דקדים סיהרא תרי יומי ואין לומר דאין חוששין עתה לקידום סיהרא שהרי מכמה דברים אנו משנים המנהג שהיה בימי אמוראים בזה ודאי אנו מקפידים שהרי הקשה רש"י על מנהג שלנו שאנו דוחים בשביל שלא יבא שביעי של ערבה בשבת שאינו אלא דרבנן ודחיית שופר דאורייתא אין אנו דוחין ויש מתרצים דברי תורה אין צריכין חיזוק ודרבנן צריכין חיזוק ודוחק ונראה דלכך אין אנו דוחין מפני שופר דא"כ דזימנין דקדים סיהרא תרי יומי כגון אם יארע המולד בהי"ח שאין ר"ה נקבע ביום ה' מפני מולד זקן ולא ביום ו' משום תרי שבי בהדי הדדי ואי דחינן נמי יום שבת מקדים סיהרא תרי יומי אלמא קפדינן האידנא בהכי וא"כ אם יארע המולד בגטר"ד היאך אנו דוחין הקביעות עד יום ה' אלא ודאי כיון דאין הלבנה נראית ביום ג' לבני בבל דלדידהו מכסי סיהרא חדתא י"ח שעי לא חשבינן ליה כקדים סיהרא תרי יומי. תוס'.
רש"י ד"ה ואכתי חד וכו', ולא במעוברת כדלקמן. גליון וא"ת והא אמרינן לקמן דרבי עשה תשעה חסרים בשנת עיבור וי"ל דרבי עשה כדי לתקן שנה שעברה אבל אם היתה שנה שעברה כתקנה לא עבדינן תשעה חסרים דקדים ואתי סיהרא תרי יומי ופלגא. הרא"ש ז"ל.
גמ', מיתרח סיהרא. סיהרא חדתא מתאחר וחבירו [שבת קל"ו ע"א] אי אתריחותא ל"א מייתרא סיהרא עתיקא כלומר אשתהה ג' ימים אחר ר"ה.
גמ', כגון שהיתה שנה שלפניה. כלומר שנה שלפני תשרי זה דהיינו שעשינו בה ח' חסרים היתה מעוברת ועשינו חדש העיבור ל' יום ואם היו כולם אחד חסר ואחד מלא בשנה פשוטה אם היה המולד והקביעו' של אשתקד בשבת יהיה השתא המולד והקביעות ביום ד' ומפני חדש העיבור שהוא מלא ניתוסף השנה ב' ימים והקביעות ביום ו' והמולד ביום ה' מפני שצריך להשליך על המולד של אשתקד מפני העיבור הכ"א תקפ"ט וכי עבדינן ח' חסרים מתמעטת השנה ב' ימים ויהיה הקביעות ביום ד' ולא מיתרח סיהרא אלא חד יומא וא"ת והלא לא נראית ביום ה' עד ליל ו' דמכסי סיהרא שית שעי תשובה לדבר דמוקמינן לה שהמולד חל אשתקד בוי"ח והקביעות ביום השבת שדי הכ"א תקפ"ט על וי"ח ותמצא המולד של שנה זו ביום ה' בט"ו שעות ותקפ"ט חלקים ויהיה נראית לבני א"י ביום ה' ובכה"ג קאמר דעבדינן ח' חסרים. תוס'.
גמ', מעוברת ודל. [צ"ל] מעוברת ועיבור שנה שלשים דל.
רש"י ד"ה כדאמר וכו', שלפניה מעוברת. [צריך להוסיף], שנה שלפני תשרי זה המאוחר אחר המולד דהיינו אותה שעשינו בה שמנה מלאים והשמינית מעוברת ושדי הכ"א תקפ"ט ה' ימים כ"א שעות תקפ"ט חלקים שיש בין מולד למולד בשנה מעוברת ותמצא מולד תשרי ביום ה' כ"א שעה ושית שעי מכסי סיהרא חדתא נמצא שלא תראה הלבנה עד ליל ששי בשבת. ד"ה עיבור שנה חדש, ובידינו. [צ"ל] חדש כלומר ובידינו. שם, ואת עיבור של שנה של אשתקד עשינו חסר ונמצא שהקדמנו. [צ"ל] ואם עבור שנה של אשתקד עשינו חסר נמצא שהקדמנו. ד"ה ואכתי חד. מה"ד ופריך ואכתי איכא חד. שם, היתה זו. [צ"ל] היתה שנה זו. ד"ה מייתרא וכו', יומי אחר ראש השנה דסדר. [צ"ל] יומי תראה הלבנה ישנה אחר ראש השנה ג' ימים דסדר. ד"ה שהיתה וכו', לא קדים לראש. [צ"ל] לא קדים ראש, אות ל' נמחק.
תוס' ד"ה מאי שנא וכו', וקשה לרש"י. [צ"ל] וקשה לר"י, תיבת לרש"י נמחק. שם, ביום ה' בשביל (ה') מליאים. [צ"ל] ביום ה' שדי המלאים, תיבת בשביל נמחק. שם, דאיכא כגון. [צ"ל] דאיכא תרי יומי כגון. שם, יומי השתא נמי דייקינן ותירץ רש"י דלכך. [צ"ל] יומי אלמא השתא נמי דייקינן ופי' ר"י דלכך, תיבות ותירץ רש"י נמחק. שם, ליל שבת האידנא בד' ח' שעי וליכא. [צ"ל] ליל שבת מכסי סיהרא י"ח שעי וליכא, תיבות האידנא בד' ח' נמחק. שם, הקיבוע [ביום ו' שעה דהאידנא. [צ"ל] הקיבוע בי"ח שעות דהאידנא. שם, אחר כך. רש"י]. [צ"ל] אחר כך. ר"י, תיבת רש"י נמחק. ד"ה הכא נמי וכו', בח' מלאים כי הכא נמי. כי הכא נמי הוא דיבור בפני עצמו. ד"ה מאי טעמא שלש. [צ"ל] מאי שנא שלש, תיבת טעמא נמחק. שם, ביום א' תרי נמי מייתרא. [צ"ל] ביום א' אי נמי מייתרא, תיבת תרי נמחק ד"ה כגון וכו', חסרים יתאחר עתה. [צ"ל] חסרים ומאחר עתה, תיבת יתאחר נמחק. שם, המולד ה' שעי ביום שלפני הקיבוע. [צ"ל] המולד בחמש שעות ביום שלפני הקיבוע (המולד), תיבות ה' שעי נמחק. שם, המולד (ט' שעי) מיום. [צ"ל] המולד לפני ט' שעי מיום.
<h2>דף ט:</h2>
גמ', אין עצרת חלה וכו'. תימה אמאי לא קאמר רב הונא רבנן היא ואנא דאמרי כרשב"ג דבלאו הכי מוקי פלוגתייהו כתנאי ואין לומר דבעי לאוקמי ברייתא כדברי הכל דהא מסיק דאתי כאחרים וי"ל דס"ד דמקשה דברייתא קיימא אמתני' ואיירי בענין סברת משנתינו הילכך פריך מינה לאמוראים שפירשו המשנה ובתר דמשני הא מני אחרים היא וסברי כרשב"ג לא הוה מצי לשנויי עולא בלאו תירוצא דאחרים היא דאתיא כרשב"ג משום דמסיק בקושיא לתרוייהו. הרא"ש ז"ל.
גמ', הא מני אחרים. תימה דלאחרים לא היה לנו לעשות עבור השנה דהא אינהו אמרי ובשנה מעוברת ה' וא"כ בלא שנה מעוברת הוה מצי לשנויי כגון דעבדי בסתווא ד' מלאים דאז נצטרך לעשות בקייטא ד' חסרים שלא יהא בין ר"ה לר"ה יותר מד' ימים ועוד צ"ע מ"ט דאחרים דאמרי שנה מעוברת ה' והא לא עבדינן שנה מעוברת כי אם מג' שנים לג' שנים ובלא העיבור משכחת לה (ג') [ה'] ימים משום התוספת הח' שעות שבכל שנה ושנה הנוספים על החדשים כסדרן משום ד"ח תתע"ו ובהא לא פליגי אחרים כדפריך תלמודא בסמוך והא איכא יומי דשעי ויומא דתלתין שנין וי"ל דליכא לשנויי הכי דהיאך היו בסתווא ד' מלאים דהא אחרים אית להו דאין לשנות מכסדרן אלא ע"י חדש העיבור אבל פשיטא שע"י חדש העיבור יצטרך לשנות מכסדרן כדי שלא יהא בין ר"ה לר"ה יתר על ה' ימים וגם קושיא שניה אינה כלום דנקט חדש העיבור דמלתא דפסיקא נקט וחשבון דשעי לא פסיקא ליה דאם בתחלת הג' שנים יהיה המולד אז יבא לששה שנים ואם לקץ ח' שעות יבא לב' שנים ואם לקץ ט"ז שעות יבא לקץ שנה ליום שלם ומשום הכי נקט חדש העיבור ועוד הקשו היאך אמרינן שניהם מלאים ששה הא לא אשכחן שניהם מלאים כי אם בשנה מעוברת וא"כ תמצא יותר משס"ה ימים וכן ב' חסרים לא תמצא אלא בשנה מעוברת וע"ק דבכל שמעתין קאמר תלמודא שנה שלפניה ומשמע שנה שלפניה ממש לכך נראה לפרש שנה שלפניה שלפני זאת והא דקאמר דל ירחא חסירא בהדי ירחא מליאה י"ל ירחא חסירא משנה זאת בהדי ירחא מלאה משנה שעברה שבשנה מעוברת ופשוטה יש כ"ה חדשים וא"ת ואמאי לא אוקמי כששנה זו מעוברת כדפ"ה וי"ל דלא מתוקמא מתני' בהכי דתנן אין פוחתין מד' מעוברים בשנה כו' ואי בשנה מעוברת איכא י"ג חדשים א"כ הוי להו ט' חסרים והרי בין לרב הונא ובין לעולא לא עבדינן ט' חסרים ורש"י הגי"ה כך בקצת פירושים תוס' מהר"פ. גליון. ק"ק לאחרים בלא שנה מעוברת תמצא (ח') [ה' ימים] לג' שנים משום תוספת הח' שעות כדאמר בסמוך.
גמ', סוף סוף לאחרים ביום הנף לא משכחת לה. פי' לא בפשוטה ולא במעוברת דבפשוטה איכא ד' ימים בין ר"ה לר"ה דהיינו ב' ימים בין פסח לר"ה ובמעוברת איכא ה' ימים הרי ג' ימים בין פסח שעבר לר"ה הבא מפני חדש העיבור דהוי כ"ט נשארו ב' ימים בין פסח לר"ה ומשני רב משרשיא כו' ועיבור שנה שלשים יום פי' דס"ל לאחרים דחדשים רצופים שלשים יום וכשעושין חדש העיבור משלשים יום אז צריכים לחסר בקייץ אחד מחדש המלאים כדי שלא יהא בין ר"ה יותר מה' ימים וא"ת היא גופיה תיקשי למה יעשוהו משלשים יום וכ"ת משום דלא נראה חדש בזמנו כה"ג נמי נראה לאחרים דאין מעברין את החדש כדקאמר תלמודא דלית להו לקדש על פי הראיה ושמא י"ל דדוקא קביעות חדשי השנה אין לשנות סדרן אפי' לצורך ראיה אבל חדש העיבור מעיקרא להכי אתקין דמעברין אותו לצורך ראיה. מתוס' מהר"פ ז"ל.
גמ', כגון שהיתה [שנה מעוברת] ועיבור שנה שלשים. וסברי כרשב"ג דאמר רצו חדש רצו שלשים יום ומדקאמרי אחרים אם היתה שנה מעוברת כו' אלמא דהוי חדש העיבור כ"ט דאי הוי שלשים הוי בין ר"ה לר"ה ששה ימים. הרא"ש ז"ל.
גמ', ואף שמואל סבר לה כרב הונא משמע דהלכה כרב הונא דשמואל ס"ל כוותי' ואמרינן נמי לקמן דרבי ס"ל כרב הונא ורב הונא ס"ל כרשב"ג ושאל הר"ר אלחנן את אביו למה אנו עושין עתה חדש העיבור לעולם מלא בשנה השמינית של המחזור (שבתקופה) [שהתקופה] נופלת באדר השני וימות הלבנה נמשכין אחר ימות החמה היה לנו לעשות חדש העיבור חסר והשיב לו דמשום הכי לא עבדינן חדש העיבור פעמים מלא פעמים חסר משום דטעו אינשי בקיבוע דירחא והוא קרוב לפסח ואתי אינשי למיכל חמץ בפסח ומטעם זה אנו עושין תקון שינוי מלאים וחסרים במרחשון וכסליו שבימי חכמי התלמוד (חסר כאן) פעמים שבעה אלא מפני שהן רחוקים מן המועדות וישמעו תקון החדשים ולא יבאו לידי קלקול המועדות וא"ת ויעשו כן תשרי ומרחשון כמו שהיו הן עושין מניסן ואייר כדי שיהא רחוק יותר מן המועדות וי"ל מפני שאלת הגשמים דפליגי במס' תענית איכא מ"ד בג' מרחשון שואלין ואיכא מ"ד בשבעה בו ואתי למטעי ביה שלא ידעו אם היה תשרי מלא או חסר. הרא"ש ז"ל.
גמ', זימנין דמשכחת לה ששה. גליון וקשיא לרב הונא דאמר עבדינן שני מלאים והוה נמי מצי למפרך לעולא דזימנין דמשכחת לה חמשה כגון שהיה חדש מלא יתר על החסרים אלא נקט המנין היתר ומקשי לרב הונא וה"ה נמי לעולא. הרא"ש ז"ל.
גמ', שמא שנה מעוברת היתה. גליון וא"ת מה שעשו אשתקד שנים מלאים מסתמא לא עשו כן אלא לתקן שנה שלפניה א"כ אינן מועילים לשנה זו וי"ל דאפשר דאחד מן המלאים היה לתקן שנה שלפניה ונשאר מלא אחד לתקון שנה זו וחודש העבור מלא הוו להו ח' חסרים וארבע מלאים פשו להו תרי יומי כנגד תלתא יומי חסרין שנה זו וקם ליה אדוכתי זולת יום אחד והיה החדש ראוי לדחות בסוף יום הקביעות. הרא"ש ז"ל.
גמ', שניהן חסר ביום, [צ"ל] שניהן חסרים ביום. דמשכחת לאור, [צ"ל] דמשכחת לה לאור. עבדינן שבעה זימנין. תיבת שבעה נמחק. בקייטא והא הוה לאור, [צ"ל] בקייטא והוה להו לאור. אומרים אין בין עצרת כו', נ"א אומרים אין בין פסח לפסח ואין בין עצרת כו'. ירחא דמשכחת לה, [צ"ל] ירחא ומשכחת לה, אות ד' נמחק.
רש"י ד"ה במאי קמיפלגי וכו', כרבן שמעון ועולא. [צ"ל] כרבן שמעון בן גמליאל ועולא. שם, יומי דמעוברת ועיבורה. [צ"ל] חמשים יום ויום חמשים. ד"ה ואין ר"ה כו', ליה אור כו'. נ"א ליה ליל שלשים ואחד אור כו'. ד"ה הא שבעה וכו', זימנין [דלא] עבדינן בסתווא ועבדינא. [צ"ל] זימנין דלא עבדינן בסיתווא ועבדינן, אות א' נמחק. שם, דלדידהו כל. [צ"ל] דלדידהו לעולם כל. ד"ה דל וכו', דקייטא ועביד ליה. [צ"ל] דקייטא דעביד ליה. שם, שיתא בין. [צ"ל] שיתא יומי בין. שם, הילכך הוו להו בקייטא. [צ"ל] הילכך עבדינן בקייטא, תיבות הוו להו נמחק. ד"ה אחרים וכו', החדש לצורך. [צ"ל] החדש אלא לצורך. שם, ארבעה. [הא קמשמע לן]. אי הוה אמרי אין מעברין את החדש לצורך כו'. ארבעה הס"ד, ומה"ד הא קמ"ל אי תנא אין מעברין את החדש אלא לצורך כו', ותיבות הוה אמרינן נמחק. ד"ה ויומא דתלתין וכו', תתס"ד ארבע. [צ"ל] תתס"ד ותמצא ארבע. ד"ה שניהם מליאים וכו', החסירין (שנים) כגון. תיבת שנים נמחק.
<h2>דף י.</h2>
גמ', וקם ליה בדוכתיה. רבי היה טועה במה ששכח קביעות ר"ה שעברה שהיה סובר שהיה אשתקד הקביעות ביום המולד ולפיכך היה תמה שחסר אותה השנה ג' ימים היאך נקבע ר"ה ביום המולד שהיה להקדים הקביעות קודם המולד ג' ימים וקשה כיון דעבדינן ח' מלאים א"כ היה המולד של אשתקד בער"ה דאי אפשר להקדים המולד קודם הקביעות יותר מיום אחד ולכל היותר ביום שלפני ער"ה מי"ח ולמעלה היה המולד דאי קודם לי"ח של יום שלפני ער"ה היה מקדים סיהרא תרי יומי אלא ע"כ כך היה המעשה ובשנה של אשתקד היה המולד מגי"ח ולמעלה והקביעות לכל הפחות ביום ה' ואם כי שדי הכ"א תקפ"ט על גי"ח (על) [יעלה] יום ב' (ט"ו) בט"ו שעות ותקפ"ט חלקים וכיון דקביעות דאשתקד היה ביום ה' א"כ קביעות דר"ה דהשתא ביום א' מפני הט' חסרים דעביד ובשביל חדש העיבור שהיה משלשים כדפי' לעיל וא"כ לא תמצא הלבנה בזמנו ביום הקביעות שהרי מתאחרת יום אחד וצ"ל (דהיינו) [דהוי] שפיר בזמנו כיון דאינו מתאחר רק יום אחד לפי שאין אנו חוששין מיום אחד כדאמר תלמודא לעיל וגם לפי מה שפי' בשם מורי הרמ"ר [לא] ניחא אפילו יהיה ביום שלפני ער"ה מו' שעות ולמעלה לא חשבינן מקדים סיהרא תרי יומי כיון שאינה נראית לבני בבל עד ר"ה וא"כ אפשר שהי' מולד של אשתקד בז' שעות והקביעות היה ביום ה' שדי הכ"א תקפ"ט על ג' ז' אכתי הוי המולד של שנה זו ביום ב' (כ"ד) [בז'] שעות ותקפ"ט והקביעות ביום א' אכתי [לא הוי] בזמנו ממש צ"ע ועוד קשה מדעבדינן אשתקד ח' מלאים א"כ היתה שנה [שלפניה] מעוברת וא"כ הוו להו ב' שנים מעוברות רצופות זו אצל זו וזו לא מצינו וצ"ע. תוס'.
גמ', ל' אישתקד, [צ"ל] ל' ואשתקד. יתקעו (לכם) ש"מ, [צ"ל] יתקעו למסעיהם ש"מ, תיבת לכם נמחק. רחמנא עביד פלגא, [צ"ל] רחמנא עבידו פלגא. לתרועה ולא, [צ"ל] לתרועה [ו]תקיעה ולא. כמאן כרבי יהודה פשיטא מהו, [צ"ל] כמאן פשיטא דכרבי יהודה מהו. בשנה מכה בחליל וכו', [צ"ל] בשנה החליל מכה וכו'. שמונה עשר, עיין בהר"נ ע"פ.
רש"י ד"ה ולא היה מחלק וכו', שזהו חילוק יפה. תיבת חילוק נמחק. שם, בר"ה אחד בשבת. [צ"ל] בר"ה באחד בשבת. ד"ה ותקעתם תרועה אלמא. [צ"ל] ותקעתם תרועה וכו' אלמא.
תוס' ד"ה מעשה וכו', מלאים (ואי חד) קיבוע. [צ"ל] מלאים ואיחר קיבוע. שם, ואם כן לפירושו. [צ"ל] ואם תפרש לפי', תיבת כן נמחק. ד"ה אין בין וכו', לתרועה ולא. [צ"ל] לתרועה ותקיעה ולא. שם, מפסיקין התקיעה הראשונה. [צ"ל] מפסיקין התקיעו' דאמרי' התם [הראשונה]. ד"ה י"ח ימים וכו', ר"ח איקרי מועד. [צ"ל] ר"ח דאקרי מועד. שם, לאפסוקינהו (דכיון) שמברכין. [צ"ל] לאפסוקינהו דחזינהו שמברכין, ותיבת דכיון ל"ש.
גמ', נר ישראל. גליון, פירש הר"ר חיים דהוה משבח בלשון זה נר ישראל לפי שהאיר עיניו במולד הלבנה העשויה להאיר על הארץ וכן במנחות בפרק שתי מדות דהוה קשה לרבי למצוא שבע מדות הלח במקדש ואמר לו ר' שמעון בנו חצי לוג היה שבו היה מחלק לכל נר ונר אמר ליה נר ישראל כך היה משום דקאי במילתיה דנר היה משבח אותו בלשון נר ישראל. הרא"ש ז"ל.
מתני', ובשנים עשר יום בשנה כו'. אבל בשאר ימים לא היו מזמרים אלא בנבלים ומצלתים. מעימעום היו משיאין לכהונה. פירש"י והרגמ"ה שם מקום וחבירו בכריתות בפרק אמרו לו אמר ר' עקיבא שאלתי את ר"ג באיטלז של עימעום וכו'.
גמ', אין בין תקיעה וכו' כמאן כר' יהודה. דחשיב תקיעה ותרועה ותקיעה חדא ולכך אין להפסיק בהם וה"ה בתקיעה לרבנן וא"כ אין להפסיק בין תרועה לשברים וכיון דחדא היא אין להפסיק בהן ויש שאין נזהרין בזה ואפשר דמפרש ולא כלום שלא יפסיק בשהיה אבל אם עשאן בשתי נשימות לא מקרי הפסק. הרא"ש ז"ל.
<h2>דף י:</h2>
תוס' ד"ה י"ח ימים וכו', גומר. והשתא ציבור מברכים בר"ח ובשאר ימים של פסח והיינו ממנהגא אבל יחיד לא אשכחן שום חיוב עליו ולא מנהג וא"כ אין לברך.
תוס' ד"ה אמרו וכו', יפארו. דאל"כ למה אנו אומרים והאופנים וחיות הקודש כו' משבחין ואומרים ובטריוש אומרים והחיות ישוררו בר"ה ויה"כ.
גמ', ותקנוה ולא היתה מפטמת. הקשה הר"ר אלחנן היאך תקנוה והא אמרינן בזבחים דכלי שרת שנפגמו אין מתקנין אותן ומכתשת כלי שרת היתה כדאיתא בפ"ק דשבועות וי"ל מה שאין מתקנין היינו משום דאין עניות במקום עשירות ומתקנים חדשים אבל הכא שלא היו מוצאין חדשה טובה כמותה הוצרכו לתקנה. הרא"ש ז"ל.
גמ', ועליהם אמר דוד וכו'. תימה מאי קאמר עליהם אמר דוד הא כתיב האי קרא בכלים שעשה שלמה דבמלכים כתיב נחשת ממורט ובדברי הימים כתיב נחשת מרוק ונראה דגרסי' ועליהם אמר הכתוב והכי נמי תניא בתוספתא כלומר שלמה עשה כלים כמותם פי' ועליהם ועל כיוצא בהם. הרא"ש ז"ל.
גמ', שירה ושאין מקודש לחג, [צ"ל] שירה ולילה שאין מקודש לחג. חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר, [צ"ל] חנוכה דלאו הכי ולאו הכי וקאמרי'. שאין אומרים שירה על, [צ"ל] שאין אומרים הלל על, ותיבת שירה נמחק. הלל כדתנא, [צ"ל] הלל התם כדתניא. עבדי אחשורוש אנן ולר"נ, [צ"ל] עבדי אחשורוש נינהו ולר"נ, תיבת אנן נמחק. בחליל ומסיים באבוב, [צ"ל] בחליל וסיים באבוב, אות מ' נמחק. חלק היה דק היה של קנה היה ומימות משה, ס"א חלק דק של קנה מימות משה. היה צוה המלך וציפוהו, [צ"ל] היה וקולו ערב צוה המלך וציפהו. צלצול היה, [צ"ל] צלצל היה, אות ו' נמחק. היה והיה קולו, [צ"ל] היה ומימות משה היה והיה קולו. הבשמים נתפגמה והביאו, [צ"ל] הבשמים נפגמה ושלחו חכמים והביאו. ראשון ונתפגמו ולא היה להם ארוכה, [צ"ל] ראשון ונפגמו ולא עלתה להם ארוכה. מוצהב שנים חמודות (מזהב) רב, [צ"ל] מוצהב טובה שנים חמודות כזהב רב. תניא ר' נתן אומר שניים היו, [צ"ל] תניא רשב"ג אומר שנים היו, ותיבות ר' נתן ואות י' נמחק. רשב"ג שילוח, [צ"ל] רשב"ג אומר שילוח. הרדולים לא היה, תיבת לא נמחק.
רש"י ד"ה מפטמת וכו', השוחק אומר היטב, [צ"ל] כשהוא שוחק אומר היטב. ד"ה שניים, שני צלצלים. [צ"ל] שניים היו, שני צלצלים.
תוס' ד"ה ועליהם וכו', קרא בעלמא במלכים. [צ"ל] קרא בשלמה כתיב במלכים, תיבת בעלמא נמחק.
<h2>דף יא.</h2>
גמ', קסבר מעלין מדוכן וכו'. וא"ת ולא יעלו מדוכן ליוחסין ולמעשרו' ויעלו עבדים לדוכן וי"ל דה"ק גזירה שמא יבא להעלות ליוחסין ולמעשרות הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
גמ', השיר מעכב את הקרבן. וא"ת והלא השיר אינו בא אלא על הנסכין כדאמרינן לקמן דאין אומרים שירה אלא על היין ואמרי' בפ' הקומץ רבה דאפילו לר"מ אדם מביא זבחו היום ונסכים לאחר כמה ימים וכיון דאין ניסוך אין שיר ואפילו הכי לא מעכב די"ל דהא דקאמר דשיר מעכב היינו כשהביא הנסכים עם הקרבן אבל כשלא הביאם עם הקרבן לא שייך עיכוב בשיר. הרא"ש ז"ל בתוספותיו. השיר מעכב את הקרבן דברי ר' מאיר. הא דאמרינן בפ' בתרא דתענית כהנים לוים וישראלים מעכבין את הקרבן תניא ר"ש אומר כהנים לוים וישראלים (מעכב) וכלי שיר וכלי שרת מעכבין את הקרבן במאי קמיפלגי רבנן סברי עיקר שירה בפה ורבי שמעון סבר עיקר שירה בכלי אלמא לדברי הכל השיר מעכב איכא למימר דס"ל כר' מאיר אי נמי הא דקאמר מעכבין היינו שצריך לעשות כן מן התורה אבל כפרה לא מעכבי וכן מסתבר דישראל לא מעכבי כפרה דתשמרו להקריב לי כתיב וצריכין שיעמדו ישראל על קרבנם אבל אי ליתנהו שם לא מעכבי כפרה. הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
גמ', אף שיר (אות ה' נמחק). פי' כשמביא נסכים ביום אבל אם הביא נסכים בלילה לא יאמר שיר וכן לר"מ לא מעכבי אם לא הביא נסכים עם הזבח. הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
גמ', מדכתיב לשרתו ולברך בשם ה' (תיבות בשמו מכלל נמחק). הקשה הר"ר אלחנן דהכא מרבינן מושרת ללוים לשיר ובספרי דריש ושרת פרט ללוים שאין ראויין לשרת וי"ל דהכא מרבינן מבשם כדקאמר איזהו שירות שהוא בשם [והתם] דריש מושרת ועיקר שירות אינו בלוים. הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
גמ', הביא ענבים ודרכן מנין אין לפרש הביא ענבים בכורים ודרכן אח"כ לא פקע מהן בכורים אע"ג דכתיב בקרא פרי דהא תנן בפ' י"א דתרומות אין מביאין בכורים משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים אלמא מביאין מהן משקה והא דקאמר הכא ואי אתה מביא משקה היינו לכתחלה אין לדרכן הביא ענבים ודרכן מנין כלומר הפריש ענבים לשם בכורים ודרכן מנין שיביא מהן המשקה ובשילהי מסכת חלה תנן יוסף הכהן הביא בכורים יין ושמן ולא קבלו ממנו וקאמר עלה בירושלמי תמן תנינן אין מביאין בכורין משקה ר' אילא בשם ר"א (תני) [כיני מתני'] אין עושין בכורים משקה ואפי' משזכו בהן הבעלים והתנן דרך בכורים להביא משקה מנין שיביא ת"ל תביא תמן כשלקטן בשעה ראשונה על מנת כן ברם הכא בשלא לקטן בשעה ראשונה על מנת כן ויראה לי לפי הירושלמי דאם לקטן על מנת לדרכן ולהביא יין בהא נמי אמרינן פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה ואם דרכן מביא משקה אבל אם לא לקטן לכך ודרכן אין מקבלין ממנו ולהכי לא קבלו מיוסף הכהן עכ"ל הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
גמ', אמה וגבוה אמה, [צ"ל] אמה וגמדה אמה, תיבת וגבוה נמחק. קלא הוא דעבידא ומ"ד, [צ"ל] קלא בעלמא ומ"ד, ותיבות הוא דעבידא נמחק. בפה עבדים, [צ"ל] בפה בעבדים. למעשרות ולמ"ד ישראלים, [צ"ל] למעשרות ומ"ד ישראלים, אות ל' נמחק. ישראל ולכפר, [צ"ל] ישראל וגו' ולכפר. כדתני ר' יוסי פרי אתה, [צ"ל] כדתני רב יוסף פרי פרי אתה, תיבות ר' יוסי ל"ש ונמחק. שר הלוים (ישור) במשא כי מבין הוא אל תיקרי (ישור) אלא ישיר בלווטי א"ר יוחנן, [צ"ל] שר הלוים במשא יסר כי מבין הוא אל תקרי יסר אלא ישיר בלוטי א"ר יוחנן.
רש"י ד"ה עשרה וכו' זמר. וסימניך. זמר הס"ד, ומה"ד וגמדה גבוה הס"ד, ומה"ד וסימניך. ד"ה פרי וכו', מראשית פרי. [צ"ל] מראשית כל פרי. ד"ה (ישור במשא) חזקיה. תיבות ישור במשא נמחק. שם, במשא נשיאות קול. [צ"ל] במשא בנשיאות קול.
תוס' ד"ה השיר וכו', מכאן עד. [צ"ל] מכאן אפי' עד. ד"ה מנין וכו', פרש"י (דתנא). [צ"ל] פירש"י דתנן, תיבת דתנא נמחק. שם, לפניהם [כו'] והא. [צ"ל] לפניהם כו' ארוממך וגו' והא. שם, בדיעבד דהא קרא כתיב שאומרים שיר. [צ"ל] בדיעבד וליתא דהא קרא כתיב דאומרים שירה, אות ש' ל"ש. ד"ה אל תיקרי ישור אלא ישיר. [צ"ל] אל תקרי יסר אלא ישיר, תיבת ישור נמחק.
<h2>דף יא:</h2>
גמ', במיתה. תימה אמאי לא חשיב ליה בהדי הנך דתני ואלו הן במיתה. תוס'.
גמ', מעשה בר' יהושע וכו'. הקשה הר"ר אברהם מטולטילא דהכא משמע שהלוים היו מגפין הדלתות ובפרק החליל בסופו אמרינן דמשמר שזמנו קבוע נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים וקאמר בגמרא הני תרתי דמשמר המתעכב מאי עבידתיהו אמר רבי יצחק בשכר הגפת דלתות משמע דהכהנים היו מגיפין דלתות ולאו קושיא היא דכהנים היו מגיפין דלתות ההיכל במקום שהלוים לא היו יכולים לילך כדתנן במסכת תמיד מי שזכה בדישון וכו' נטל המפתח ופתח את הפשפש ונכנס לתא עד שהוא מגיע לשער הגדול הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחת ופתחו וכן במקומות שהיו הכהנים שומרים שם היו שוערים כדתנן במס' תמיד בשלשה מקומות הכהני' שומרים בבית המקדש והא דכתיב בשמואל ויפתח שמואל את דלתות בית ה' לאו בדלתות ההיכל משתעי אלא לשכה היה שם וקראוה בית ה'. תוס' הרא"ש ז"ל. יהושע בן חנניא ת' בר נמחק.
גמ', או אינה טעונה שירה. גליון תימה אי אינה טעונה שירה איך מצינו שיר בתודה דאין תודה [באה חובה] וי"ל דמשכחת לה בתודה הבאה כשמוסיפין על העיר והעזרה. הר"י ז"ל בתוס'.
גמ', בי"ז בתמוז בטל התמיד. גליון הקשה הר"ר ולישני דהוי מקרבן שהובא קודם ביטול התמיד ונסכים הביאו לאחר ביטול התמיד וי"ל דלא מסתבר שיאחרו הנסכים שלפני י"ז בתמוז עד ט' באב ואע"ג דלקמן מוקי לה הכי הכא מצי לאוקמי בענין אחר ויש להסתפק כשאין מביאין נסכים עם הזבח אם היום אומר שיר של יום הקרבת הקרבן או שיר של יום הבאת הנסכים ויש להוכיח מהא דבעי לקמן נסכים הבאים בפני עצמן אם טעונים שירה וקאמר עלה ותסברא שירה דיומא לה' הארץ ומלואה וכו'. [חסר כאן ונ"ל דצ"ל ומאי פריך תלמודא דלמא הקרבן הביאו בד' בשבת והנסכים איחרו להביא עד יום א' והם אמרו השירה של יום הקרבן שהוא וישב עליהם את אונם אלא ש"מ שהשיר של יום הבאת הנסכים צריך לאמרו כך נ"ל].
תוס' ד"ה אי הכי וכו', דרבי אבין. ודוחק דחובה מבעיא ליה אם לא ונראה דפריך אסוגיא דדחי דלא הוי קרבן [נדבה] כי היכי דלא תפשוט בעיא ופריך כי נמי (איכא) [הוי] קרבן [נדבה] לא תפשוט דרשות הוא דאמרי כו' וכה"ג איכא בפרק כירה ובפרק המניח לשון הר"י ז"ל תוס'.
גמ', הכי ולא ימותו גם הם גם אתם אתם, [צ"ל] הכי ולא ימותו גם הם גם אתם מה אתם בעבודת המזבח אף הם בעבודת המזבח אתם. מועד וגו' והזר, [צ"ל] מועד מזרחה משה ואהרן וגו' והזר. בה דכ"ע, [צ"ל] בה לא דכ"ע. כלי (שיר) דוד, תיבת שיר נמחק. העומר קמיבעיא להו מי קבע ר"ח, [צ"ל] העומר הוה וקמבעיא להו מי הוקבע ראש חדש. דאמר אומר שלא, [צ"ל] דאמר אומרים שירה שלא. שלמים קבוע להם זמן אף עולה קבוע לה זמן, [צ"ל] שלמים שקבוע להם זמן אף עולה שקבוע להם זמן.
רש"י ד"ה עולת נדבת ציבור וכו', ומותר אשם, [צ"ל] ומותר אשמות הס"ד. ד"ה נפקא מיניה וכו', הוא דאי אית ליה לעולת, [צ"ל] הוא ואי תלי לעולת, תיבות דאי אית ליה נמחק.
<h2>דף יב.</h2>
תוס' ד"ה נסכים וכו', וליכא לפרושי אם התנדב אדם מנחת נסכים. גליון דהא יחיד אף בנסכים דקרבן חובה אין טעון שיר כ"ש דנדבה. ר"י ז"ל.
גמ', איבעיא להו. עי' תוס' מנחות (מ"ד ע"ב). דאמר שמואל, [צ"ל] דאמר רבי שמואל. שירה אלא על היין. עי' תוס' פסחים (דף ס"ד ע"א). אחרינא חמש עשרה הוויין. [צ"ל] אחרינא חמיסר, תיבת חמש נמחק. הני חמיסרי הויין, תיבת עשרה נמחק. שנה ראשונה כיבש, עי' ערוך ערך גל.
רש"י ד"ה ואי ס"ד וכו', י"ד לבהדי דתיהוי במוצאי שביעית אחד בשבוע. [צ"ל] י"ד בהדי שתא דחורבן דתיהוי במוצאי שביעית מחד בשבוע. שם, וכו'. ס"א מחד שבוע לחד שבוע למפרע קא חשיב ט"ו שנה משנת היובל עד החזרתן. ד"ה משב ועד תמני סרי וכו', דגלו קאמר. [צ"ל] דגלו כ"ה עד היובל קאמר. ד"ה מכדי גלו נמי בי"ט וכו', וסבר דבשמונה עשר. [צ"ל] וסבר דבתשעה עשר, תיבת דבשמונה נמחק. ד"ה לבר משתא וכו', ויחזקאל. [צ"ל] ויחזקאל קאמר לדידי נמי דאמינא חמשה עשר משנת י"ח שחרב הבית בה עד יובל משכחת לה כ"ה לבר משתא דגלו בה יהויכין ויחזקאל. ד"ה כיבש יהויקים וכו', שלש למרדו שהיא. [צ"ל] שלש למרדו דשלשה שנים מרד ועלה עליו בשנה שלישית למרדו שהיא.
תוס' ד"ה נסכים וכו', פי' נסכים. [צ"ל] פי' בקונטרס נסכים. ד"ה ותסברא וכו', יום שמביאין. [צ"ל] יום הנסכים שמביאין. ד"ה אי הכי וכו', עשרין וה' הויין כ"ו הויין. [צ"ל] עשרין וששה הויין, תיבות וה' הוין וכ"ו נמחק.
<h2>דף יב:</h2>
גמ', הנך שני דאגלינהו סנחריב עד דאתי ירמיהו ואהדרינהו לא קא חשיב. גליון, קשה דא"כ מאי קאמר לעיל ואי אתה יכול לומר משנכנסו לארץ מנו מה לנו לחשבון קודם החזרת ירמיה הלא בהחזרה התחילו למנות והחשבון מכוון כדפ"ה ואמר ר"י דהא דאמר דהתחלו למנות כשירמיה החזירן היינו לרבי יהודה דוקא דכיון דאית ליה שנת נ' עולה לכאן ולכאן לא היו צריכין למנות יובלות דלדידיה אין יובל מבטל השמיטה דלעולם מ"ט לז' שמיטין ושנת נ' היא תחלת השמיטה לכן התחילו בחזרתן כי בגלותם לא היו צריכין למנות אבל לרבנן דאין שנת נ' מן המנין לפיכך בגלותם היו צריכין למנות יובלות לקדש שמיטין ולא הוצרכו להתחיל מנין אחר כשהחזירם שהרי לא הניחו חשבונם הראשון ולדידהו אתיא הא דאמר לקמן בפ"ב לא מנו יובלות אלא לקדש שמיטין וכיון דלרבנן לא התחילו מנין אחר כשהחזירם ירמיה והיו הולכים אחר מניינם הראשון ולפיכך אמר הבריתא ואי אתה אומר משעה שנכנסו מנו כו'. הר"י ז"ל. גליון צ"ע דרש"י פי' בפרק השולח בשביעית בזמן הזה ורבי היא דשביעית אינה נוהגת אלא בזמן שהיובל נהוג ומה שמנו יובלות לא היה אלא לקדש שמיטין וכיון דלא היו שמיטין מן התורה א"כ מנין דיובל לא היו כלום מן התורה למה לא התחילו מנין היובל כששבו העשרת השבטים.
רש"י ד"ה אי כר' יהודה מוקמת לה. [צ"ל] אי כר' יהודה מוקמא לה. ד"ה ומשני הנך תלת שנין וכו', ירמיהו לא חשיב. [צ"ל] ירמיהו בימי יאשיהו לא חשיב. ד"ה ונתנום בקלפי וכו', כך עשו אחריו. [צ"ל] כך עברו אחריו, תיבת עשו נמחק.
תוס' ד"ה אלא. ד"ה אלא שייך קודם ד"ה הנך שנים. ד"ה הנך שני וכו', ומנה י"ד ליאשיהו. [צ"ל] ומדמנה ליאשיהו, תיבת י"ד נמחק. שם, דאמר שנת נ'. [צ"ל] דאמר דשנת נ'.
<h2>דף יג.</h2>
גמ', וכן אימר התקינו נביאים, [צ"ל] וכן אימר התנו נביאים. אלא אשארא, [צ"ל] אלא אשארא הכי נמי אשארא. שאם אתה אומר משנכנסו מנו נמצא, [צ"ל] שאם אתה אומר כן נמצא, תיבות משנכנסו מנו נמחק. ועתה אנכי, [צ"ל] ועתה הנה אנכי. כי עבור ירדן, [צ"ל] כי עבור ישראל ירדן. לשבת ולימים טובים, [צ"ל] לשבת ולשני ימים טובים. ומוסיפין עד עולם אין, [צ"ל] ומוסיפין עד לעולם אין. ומוסיפין עד עולם והצלצל לבד, [צ"ל] ומוסיפין עד לעולם והצלצל לבד. גמ' תמידין, [צ"ל] גמ' לשבת ולשני ימים טובים של ר"ה תמידין. לשבת ולימים טובים, [צ"ל] לשבת ושני ימים טובים.
תוס' ד"ה משמרתו וכו', מיתניא סמוך לבית ראשון. [צ"ל] מתניא בזמן בית ראשון. ד"ה כלב כמה הוי וכו', רבינו אלחנן והא מנין. [צ"ל] רבינו אלחנן הא מנין, אות ו' נמחק. שם, הארבעים ואחד שלו ובשילוח. [צ"ל] הארבעים שלו בשנה ראשונה ובשילוח, תיבת ואחד ל"ש. ד"ה ומוסיפין וכו', עד העולם אלא. [צ"ל] עד לעולם אלא, אות ה' נמחק.
<h2>דף יג:</h2>
גמ', דתניא, (מנחות דף מ"ט פסחים דף צ"ו). אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב זבדי אמר רב הונא עד, [צ"ל] אמר רב הונא בר זבדי ואמרי לה אמר רב זבדי עד, ותיבות אמר רב הונא נמחק. ועשרים מחצרים, [צ"ל] ועשרים מחצצרים. עד עולם אין הקטן נכנס, [צ"ל] עד לעולם אין קטן נכנס. כנורות נבלים, [צ"ל] כנורות ושני נבלים. על המלאכה (ה' עבודת בית ה') וגו', [צ"ל] על עשה המלאכה בבית האלהים בני חנדד בניהם ואחיהם הלוים, תיבות (מלאכת ה') עבודת בית ה' וגו' נמחק. להקל וכו' ולהחמיר כיצד, [צ"ל] להקל ולהחמיר כיצד, תיבת וכו' נמחק.
רש"י ד"ה ארבעה ימים קודם שחיטה וכו' לא מצו היום. [צ"ל] לא מצו קודם היום. ד"ה [ואין עולין למנין], דלא מנו אותן לוים למנין שנים עשר לוים. [צ"ל] ואין עולין אותן הקטנים למנין לוים, מתיבת דלא עד תיבת שנים עשר ל"ש. ד"ה בנבל עשור וכו', כדאמר במכילת' כשם שנקבה. [צ"ל] כדאמר במכילתין לפי שכשם שנקבה. ד"ה דנפיש קליה. מה"ד ונפיש קליה. ד"ה לוים עבו קלייהו. [צ"ל] לוים גדולים עבה קלייהו. ד"ה נאה שבישראל שוה. [צ"ל] הנאה שבישראל אע"פ שהוא שוה.
תוס' ד"ה אין קטן וכו', לדוכן. גליון דהא בקרא דמייתי לעיל הוא ובניו ואחיו שנים עשר ילפינן מיניה דאין פוחתין מי"ב לוים אלמא בניו גדולים משמע וי"ל דרבי וכו'. שם, בני (מורד). [צ"ל] בני חנדד, תיבת מורד נמחק.
<h2>דף יד.</h2>
מתני', בחולת המחוז. פי' מדינה שהיא חול ואינה עושה פירות. גמ', הכא נמי פודה וחוזר ופודה הכא לא שייך שנויא ראויה קאמר מדקאמר שדה גפנים ואילנות מנין משמע דשדה אילנות ממש קאמר ולעיל לא משני הכי כמו בכאן דתני יש בערכין להקל ולהחמיר ש"מ שבא לפרש כל הפדיון שיש לו. תוס' החסרים.
גמ', (אסור לאדם שיאמר כמה נאה כנעני זה וליתני את הנאה שבישראל ואת הכעור שבכנענים בחד ותיבת כו' ל"ש ונמחק). אלא מקדיש הוא, [צ"ל] אלא מקדש הוא, אות י' נמחק. משום הכי קתני לה בישראל, תיבת לה נמחק. סבסטי נותן זרע, [צ"ל] סַבְסְטו נותן בבית זרע, אות י' נמחק. בחמשים שקל, [צ"ל] חמשים שקל, אות ב' נמחק. אילנות בשווין וחוזר, [צ"ל] אילנות בשוויהן וחוזר. נותן בית זרע חומר שעורים בחמשים, [צ"ל] נותן בבית זרע חומר שעורים חמשים, אות ב' נמחק. לפרדיסות קאמינא, [צ"ל] לפרדיסות סבסטו קאמר, תיבת קאמינא נמחק. הקדיש שלשה אילנות, [צ"ל] הקדיש עשרה אילנות, וכן גירס' הרגמ"ה. שביניהם ולא עוד אלא אפי' הקדיש אילנותיו ואח"כ הקדיש קרקע כשהוא פודה, [צ"ל] שביניהם לפיכך כשהוא פודה פודה אילנות בשויהן ולא עוד אלא אפילו הקדיש את האילנות ואח"כ הקרקע כשהוא פודה. ופודה בית זרע, [צ"ל] ופודה קרקע בית זרע.
רש"י ד"ה מילתא. (קמ"ל דלא תנא את הנאה שבכנעני לפי שאסור להזכיר שם נוי על כנעני כדרב יהודה לא תחנם לא תתן להם חן הס"ד, ומה"ד והא). ד"ה אחד המקדיש וכו', (ל"א). תיבת ל"א נמחק. ד"ה ולא עוד, ולא. [צ"ל] ולא עוד, כלומר ולא. ד"ה ואח"כ הקדיש וכו', בית זרע נ' שקלים. [צ"ל] בית זרע חומר שעורים נ' שקלים.
תוס' ד"ה פחות וכו', בעיגולא והריבוע יתר. [צ"ל] בעיגולא והכא בריבוע יתר. שם, לא חשיב יותר מדאי אף לענין. [צ"ל] לא חשיב רצופין אף לענין, ותיבות יותר מדאי נמחק.
<h2>דף יד:</h2>
גמ', הקדיש טרשין פודה בשויהן וכו'. תימה מאי קמ"ל מתני' היא לקמן פ' אין מקדישין היו שם סלעים גבוהין עשרה טפחים או נקעים עמוקים עשרה טפחים אין נמדדין עמה משמע בשויהן נפדין ואין לומר דדיוקא אתי לאשמועינן דבשויין נפדין הא לא אצטריך דפשיטא דלא גרע מבור ושובך דקדישי אגב שדה כדתנן בפרק המוכר את הבית וי"ל דכל הא סיפא אתא לאשמועינן לא גאלן כו'. הרא"ש ז"ל גליון.
גמ', איבעיא להו רבנן אית להו כו'. גליון תימה דלרבי אליעזר אית ליה גז"ש ולית ליה חומש ולרבנן אי אית להו גז"ש אית להו חומש ונראה לי דלרבנן אם קבלו הגז"ש ע"כ לדין חומש נתקבלה והא דלא דרשינן להגז"ש לדבר קצוב דאין גז"ש למחצה שמא אית להו שום דרשא דממעטי מינה דבר קצוב וליכא לאוקמא גז"ש אלא לחומש אבל רבי אליעזר מוקי גז"ש לדבר קצוב וממעט חומש מהיקשא דערכין. הרא"ש ז"ל.
גמ', וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין. גליון מהכא מוכח דשני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין אפילו בגז"ש וקשה היאך גמרינן חומש בנטע רבעי קדש קדש ממעשר בפ"ב דקדושין (דף נ"ד) הא הוו להו שני כתובים הבאים כאחד וי"ל דלאו גז"ש גמורה היא דקדש קדש אלא גלוייא מילתא בעלמא דכל חומר קדש שישנו במעשר ישנו בנטע רבעי והואיל וכבר הן שוין בקדושתן דנאכלים בירושלים ומתחללין גם לענין חומש תהיה קדושתן שוה. הרא"ש ז"ל.
גמ', במועד אין כו'. אסיפא דסיפא קאי דקתני חבל בזה ובזה דא"א לפרש דקאי אהמית את העבד ולא אהמית בן חורין דביה לא פליג ר"ע דתם אינו משלם לא כופר ולא שלשים של עבד כדאיתא בפ' שור שנגח ד' וה'. תוס'.
גמ', שדה שאינה שדה. ס"א שדה שאינה ראויה להיות שדה. מת אב, [צ"ל] מת אביו. אחוזתו מאי, ס"א אחוזתו א"נ אשר לא שדה אחוזתו מאי. אחוזה, [צ"ל] אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה. פודן בשווין מאי, [צ"ל] פודן בשויהן מאי. יוצאין ביובל, [צ"ל] יוצאין לכהנים ביובל. רחמנא כל דהו, [צ"ל] רחמנא שדה כל דהו. רחמנא והאי לאו, [צ"ל] רחמנא והני לאו, תיבת והאי נמחק. גאלן חוזרת לבעלים, [צ"ל] גאלן חוזרין לבעלים, אות ת' נמחק. והאי נמי אחוזה היא, [צ"ל] והאי אחוזתו היא, תיבת נמי ואות ה' נמחק. אין חוזרת לבעלים, [צ"ל] אין חוזרין לבעלים, אות ת' נמחק. פודה בשווין, [צ"ל] פודה בשויהן. ארעייהו וכי, [צ"ל] ארעייהו ולהדרו לבעלים אגב ארעייהו וכי. עלה בבא, [צ"ל] עלה אמר רבא בבא. שדה מקנה נותן שוויו תנו, [צ"ל] ובשדה מקנה נותן שוויו כו' תנו. להו לחומש אמר, [צ"ל] להו חומש אמר, אות ל' נמחק. מטעמיה תניא במכסת הערכך, [צ"ל] מטעמיה דתניא במכסת אין מכסת אלא דמים וכן הוא אומר והרימתם מכס לה' יכול יוסיף חומש ת"ל מכסת הערכך.
רש"י ד"ה מחמת טענה וכו'. שם קרקע בשעת קנין הס"ד, ומה"ד בשדה מקנה. ד"ה ת"ל מכסת וכו', דהיינו (שאין) [שויהן] הס"ד. ד"ה ולא מטעמיה וכו', דברייתא מדהיקישו. [צ"ל] דברייתא מהיקש. ד"ה מכל מילי וכו', לא ליתיב ליה. תיבת ליה נמחק.
<h2>דף טו.</h2>
גמ', יאמרו בעל פגומה חמשים בעל שלימה חמשים. גליון. פרש"י זה שבעל פגומה חמשים ואילו בעל בתולה שלימה לא יהיב נמי אלא חמשים תימה למה הוצרך לפרש בתולה שלימה דעלמא דפשיטא משמע דעל אלו שנים קאי ובעל שלימה היינו הראשון שבעל שלא כדרכה דבשלא כדרכה נמי יש לה קנס דאמרינן בפ"ק דקדושין באו עליה עשרה וכו' וי"ל דלהגדיל התמהון פרש"י דבתולה דעלמא דלגבי הך ראשון דבעל שלא כדרכה אינו כל כך תימה שגם פגם השני שהשיר בתוליה מרובה וא"ת ואמאי לא קאמר באו עליה שנים שלא כדרכה ויש לומר דאשמועינן דאף בזה יש תמהון אם משלם השני כמו הראשון דאע"פ שבא עליה כדרכה מ"מ פגומה היא בבעילת הראשון שלא כדרכה. הרא"ש ז"ל.
תוס' כשם וכו', עולין. גליון פי' מאותו צד שנכנסו כי ישראל לא עברו את הים מעבר לעבר שהן נכנסו בצד אחד ויצאו באותו צד שנכנסו כי המצרים הקיפום סביב (כזה) ואמרו ישראל כשם שאנו עולין מצד זה כך מצרים עולין מצד אחר במקום שנכנסו. הרא"ש ז"ל.
גמ', אשר עינה מכלל, [צ"ל] אשר עינה הני תחת אשר עינה מכלל. לא אמר ר"ל, [צ"ל] לו אלא אמר ר"ל. אל תיקרי כי חזק הוא ממנו, [צ"ל] אל תיקרי ממנו, תיבות כי חזק הוא נמחק. גליון, אין חילוק בין קריאה לכתיב אלא כלומר אל תפרש. לשון הרא"ש. ועי' בתוס' בצד שני שהם מהופכים ובס"א אינו כתוב אל תיקרי אלא כי חזק הוא ממנו אפילו בעל הבית כו' ובגי' גמרא ישנה כ"כ אל תקרי ממנו אלא מימינו ופי' מימין של הקב"ה. כביכול בעל הבית, [צ"ל] כביכול אפילו בעל הבית. להקב"ה שנים, [צ"ל] להקב"ה במדבר ואלו הן שנים. מת על וגו' שנים, [צ"ל] מת על שפת הים שנים, תיבת וגו' נמחק.
רש"י ד"ה על דבת וכו', קאמר דמתו. ממרים מורדים, [צ"ל] קאמר קרא דמתו, וד"ה ממרים מורדים נמחק.
תוס' ד"ה הוו להו וכו', דכתיב וחשב או. [צ"ל] דכתיב וחשב דמי או. ד"ה אילו באו עליה וכו', חמשים ורש"י פירש בפ' בן. [צ"ל] חמשים, נראה מתוך פי' דשלא כדרכה אין לה קנס ובפ' בן, ותיבות ורש"י פי' נמחק. שם, ביאה ופרש"י שם. [צ"ל] ביאה פירש"י נמי שם, אות ו' נמחק. שם, כדרכה. [צ"ל] כדרכה בעל שלימה חמשים זהו אותו שבעל ראשון שלא כדרכה דאז היתה שלימה מיהו לכל הפירושים צ"ל דאותו שבעל שלא כדרכה היה ראשון ובספרים כתוב אותו שבעל תחילה כדרכה ולפי' ר"י קצת קשה דהוי מצי למימר באו עליה שנים שלא כדרכה.
<h2>דף טו:</h2>
גמ', בעגל. גליון. תימה למה קורא עון העגל נסיון הא כפרו בעיקר ושמעתי מפי הר"ר יצחק מטריוש דעשרה נסיונות היינו עשרה כעסים שהכעיסו את הקב"ה והנם זועפים מתרגמינן נססין. הרא"ש ז"ל.
גמ', בשליו ראשון, [צ"ל] בשליו בשליו ראשון. ראשון בשבתכם, [צ"ל] ראשון בשבתנו. רמיה אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא כל וכו' [ואמר ר' יוסי בן זימרא כל המספר], (ס"י רמיה אמר ר"י כל וכו' וכן למטה ואר"י כל המספר). לנו ואמר ר' יוסי, [צ"ל] לנו וא"ר יוחנן משום רבי יוסי. ופרימה אמר ריש לקיש, [צ"ל] ופרימה סימן תור"ת נח"ש גדו"ל. והיינו דרשב"ל דאמר ריש לקיש. אצל נחש ואומרות, [צ"ל] אצל הנחש ואומרות. על גסי הרוח אמר, [צ"ל] על גסי הרוח ואמר. ואתה עליו מלמטה, [צ"ל] ואתה מלמטה, תיבת עליו נרשם עליו קו מלמעלה. אין חץ אלא לשון שנאמר, [צ"ל] אין חצי אלא לשון הרע שנאמר. ואין עץ אלא, [צ"ל] ואין עץ חיים אלא. הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו, [צ"ל] הורג שאמרו ולמקבלו ולאומרו, תיבת ולמספרו נמחק. בישא (רבא אמר), [צ"ל] בישא רבה אמר. דמפיק בלישנא, [צ"ל] דמפיק ליה בלישנא. פלניא, [צ"ל] פלניא דאיכא בשרא וכוורי. אמר ליה כל שכן, [צ"ל] אמר ליה אביי כל שכן.
רש"י ד"ה על גסי הרוח וכו', קרא דאותו לא. [צ"ל] קרא דכתיב אותו לא. ד"ה לאומרו וכו', הרכיל שההרג בא. [צ"ל] הרכיל שההריגה בא.
תוס' ד"ה אל תקרי וכו' ממנו, פירוש אל. [צ"ל] ממנו. י"מ אל, תיבת פירש נמחק. שם, ליחה. [צ"ל] ליחה וכן גבי אליעזר עבד אברהם אנשים אשר אתו אין כתיב. ד"ה התאוו וכו', השליו רש"י. תיבת רש"י נמחק. ד"ה כל מילתא וכו', באפי תלתא. [צ"ל] באפי מרה, תיבת תלתא נמחק.
<h2>דף טז.</h2>
גמ', דהכי טרח קמאי. ובפרק הרואה דאמרינן אורח טוב מהו אומר כמה בשר הביא לפני אלמא מעליותא היא התם איירי כשהוא בין אנשים צנועים וטובים והכא מיירי כשהוא בין אנשים ריקים ולפ"ז הא דאמר בפ"ב דב"מ בתלת מילי משני רבנן באושפיזא יש לפרש בשני ענינים אם יש לו בעה"ב טוב שטרח בשבילו מותר לשנות בשביל אנשים ריקים ולומר לא טרח כלום או אם היה לו בעה"ב שלא טרח בשבילו מותר לשנות בפני אנשים צנועים כמה בשר הביא לפני. תוס'.
גמ', ואנסין ליה. גליון והא דאמרינן בברכות אורח טוב מהו אומר כל מה שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילי היינו בצינעה.
גמ', דכתיב מלשני בסתר רעהו וגו'. הקשה הר"ר אלחנן למה ליה לאתויי האי קרא דאינו מפורש בהדיא ולא מייתי האי קרא זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים ודרשינן בספרי והזהר שלא תלקה בצרעת אל תספר לשון הרע זכור הנעשה במרים שדברה באחיה ומדסמכיה לקרא דהשמר בנגע צרעת הוא דדריש הכי וי"ל דליכא למילף כולי האי דמצינו מרגלים שלא לקו בצרעת אלמא [דשאר] מיני עונשין יש בלשון הרע אבל קרא דאותו אצמית משמע דזהו עונשו. הרא"ש ז"ל.
תוס' ד"ה ובחזקתו וכו', האחרים. ועוד כתיב התם ושריה הוליד את יהוצדק וגו' משמע דחשיב יהוצדק עם הכהנים גדולים וצ"ע דקיי"ל דשריה אביו היה אחרון לכל הכהנים אשר שמשו בבית הראשון וכן פי' רש"י בס' קינות מלך וכהן מלך צדקיה וכהן שריה שהיה נהרג בחורבן הבית ולא שימש בבית ראשון כהן אחריו וא"כ למה מונה יהוצדק שם וצ"ל שלא היה יהוצדק כהן גדול והוא מונה אותו שם לפי שהגלהו נבוכדנצר עם יהויכין המלך והא דכתיב בכהנים גדולים של בית שני יהושע בן יהוצדק כהן הגדול על יהושע קאי וכן דוד בן ישי מלך ישראל.
גמ', איני והאמר רבי ענני בר ששון וכו' תימה לי טובא מאי פריך וכי בגדי כהונה מכפרין שלא יענשו אף מי שאינו שב בתשובה א"כ למה גלו ישראל והלא נתכפר להם על עבודה זרה שעבדו ועל גלוי עריות ושפיכות דמים. הרא"ש ז"ל.
גמ', אבנט. גליון יש במדרש שהיה מקיפו ל"ב פעמים נגד [הלב לב] בגימטריא ל"ב הרי' מגי'.
תוס' ד"ה הא וכו', נמי לא. גליון ועוד קשה לי למה לא הקשה רש"י ז"ל מגסות הרוח ותירצו בתוס' דמכולהו פריך ושינויי נמי קאי אכולהו הא דאהנו מעשיו כל האומר לעשות העבירה והיה גומר דבריו לעשותה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה וכן בגלוי עריות מעלה עליו הכתוב כאלו שכבום [ואין] בגדי כהונה מכפרים וכן גסות הרוח אני אומר אם הוציא הגבהות לפועל כמו שמצינו בעוזיהו ובחזקתו גבה לבו עד להשחית ומעל בה' אז לקה בצרעת אבל אם הוא גבה רוח ולא מעל בגבהותו מצנפת מכפרת. הרא"ש ז"ל.
גמ', ושמעין אינשי, ס"א ושמעין אנסים. אמר להו תיתי לי דקיימי כל דאמר, [צ"ל] אמר ליה תיתי לי דקיימי כל מה דאמר. מי מקיימת לעולם, [צ"ל] מי קיימת לעולם, אות מ' נמחק. לידי גנותו אמר להו לא שמיע לי, [צ"ל] לידי רעתו אמר ליה לא הוה שמיע לי. הוא כונס ממון, [צ"ל] הוא כינס ממון, אות ו' נמחק. דא"ר חנינא יבא, [צ"ל] דא"ר חנינא אמר הקב"ה יבא. דאיתיה (דכתיב והיה על לב אהרן) תיבות דכתיב והיה על לב אהרן נמחק. בדבר אחר מצינו להם כפרה שפיכות, [צ"ל] מצינו להם כפרה בדבר אחר שפיכות. דתניא ר' חנינא, [צ"ל] דתני ר' חנינא, אות א' נמחק.
רש"י ד"ה דמיתאמרא וכו', שאם מגלה אותו אינו. [צ"ל] שאם תגלה אותו אינו, אות מ' נמחק. ד"ה שבקול וכו', נשמעין על מעשה. נשמעין הס"ד ומה"ד מעשה. ד"ה קשיא שפיכות וכו', וקא חזינן דעגלה. [צ"ל] וקא חזינן הכא דעגלה. ד"ה בצינעא וכו', חשאי קטרת. [צ"ל] חשאי הוא קטרת.
תוס' ד"ה ובחזקתו וכו', בדברי הימים כתיב. [צ"ל] בדברי הימים וכתיב. שם, עזריה (הכהן) אשר כיהן (בתוך) בבית אשר בנה (המלך) שלמה. [צ"ל] עזריה הוא אשר כיהן בבית אשר בנה שלמה. שם, גבי (עוזיה). [צ"ל] גבי עזריה, תיבת עוזיה נמחק. ד"ה הא דאהנו וכו', עליהם והכא תניא. [צ"ל] עליהם והכי תני, אות א' נמחק.
<h2>דף טז:</h2>
גמ', בר נדב, [צ"ל] בר אלנדב. רבי יהודה בן לוי, [צ"ל] רבי יהושע בן לוי, תיבת יהודה נמחק. ולא יקלקלנו, [צ"ל] ולא יקללנו, אות ק' נמחק. שנאה שבלב, [צ"ל] בשנאה שבלב. הוכח תוכיח הוכיחו, תיבת תוכיח נמחק. אפי' משתנים פניו, [צ"ל] אפילו פניו משתנים. בדור הזה שמקבל תוכחה אם, [צ"ל] בדור הזה שיכול להוכיח אפילו אם, תיבות שמקבל תוכחה נמחק. להוכיח ואמר רבי יוחנן, [צ"ל] להוכיח אמר ר' עקיבא תמיה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אמר רבי יוחנן. לפני רבן (שמעון ברבי), [צ"ל] לפני רבן גמליאל בריבי, תיבות ר' שמעון בר' נמחק. בריה דר' שמעון תוכחה, [צ"ל] בריה דר' שמעון בן פזי מר' שמעון בן פזי תוכחה. לי קביל עליה דתו, [צ"ל] לי רב הונא קבל עליה רב הונא דתו. אמרת ליה באנפיה, [צ"ל] אמרת לי באנפיה. דרשו ויחר, [צ"ל] דרשו דכתיב ויחר. המרדות וכתיב, [צ"ל] המרדות כי בוחר אתה בבן ישי לבשתך ולבושת ערות אמך. להכותו למאן דאמר עד הכאה דכתיב להכותו ולמאן דאמר עד קללה כו' ערות אמך ולמאן דאמר עד נזיפה, [צ"ל] להכותו מאן דאמר עד הכאה דכתיב להכותו ומאן דאמר עד קללה כו' לערות אמך ומאן דאמר עד נזיפה. אדם באכסניא שלו, [צ"ל] אדם מאכסניא שלו. עד שיפשלו לו כליו, [צ"ל] עד שיפשילו כליו, תיבת לו נמחק. אדם באכסניא שלו, [צ"ל] אדם מאכסניא שלו, אות ב' נמחק. שנאמר (אל) המקום, [צ"ל] שנאמר עד (אל) המקום. חירם מצר, [צ"ל] חירם מצור. נחושת ואמר מר אימיה מבית דן וכתיב (ו)אתו, [צ"ל] נחשת וכתיב [דהי"ב ב' י"ג] בן אשה [מן] (מ)בנות דן וכתיב התם ואתו, תיבות ואמר מר אימיה מבית נמחק. למזוג בחמין, [צ"ל] למזוג לו בחמין. שתים דווקא שלש ועלו בידו שתים אבל, תיבות דוקא שלש ועלו בידו שתים נרשם עליו קו.
רש"י ד"ה אמר ליה רבי חייא וכו', מצער לן רב הונא, [צ"ל] מצער לי רב הונא. ד"ה שיכה. מה"ד עד הכאה, שיכה. ד"ה אכסנאי, המשנה מאכסניא. [צ"ל] אכסנאי שמשנה מאכסניא, אות ה' נמחק. ד"ה למזוג. [צ"ל] למזוג לו.
תוס' ד"ה ומאן דאמר וכו', הא כתיב הכאה. ס"א הא כתיב נזיפה.
<h2>דף יז.</h2>
גמ', אומר אלמלא בא, [צ"ל] אומר אלמלי בא, אות א' נמחק. בראשית ממלכת יהויקים מלך יהודה ביקש, [צ"ל] בראשית ממלכת יהויקים מלך יהודה בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה ביקש.
תוס' ד"ה השג יד בנודר והשנים וכו', והערכין בנערך. גליון וי"ל משום דשנים בנידר אם ילד הוא אם זקן ראוי גם השג יד תהיה בנידר אם עני אם עשיר לכן תננהו בחדא לישנא והיינו דקאמר בגמרא איידי דאמר השג יד בנודר אמר השנים בנידר. הרא"ש ז"ל. שם, הערכין בנערך כו', [צ"ל] הערכין בנערך כיצד כו'.
השג יד במעריך הוא כדכתי' אשר תשיג, [צ"ל] השג יד בנודר השג יד במעריך הוא כדכתיב כאשר תשיג.
רש"י ד"ה והערכין בנערך וכו', ערך הנערך, בזמן הערך. [צ"ל] ערך אשה הס"ד, ומה"ד הערך בזמן הערך. ד"ה ומשני כדכתיב על פי אשר וכו', נודר דלישנא. [צ"ל] נודר לישנא, אות ד' נמחק.
תוס' ד"ה השג יד בנודר במעריך וכו', בערכין (והוא למעוטי מצורע עשיר). תיבות והוא למעוטי מצורע עשיר נמחק. ד"ה השג יד בנודר כיצד וכו' ערך עני, מפי הר"ר מנחם. [צ"ל] ערך עני, מפרש הר"ר מנחם. שם, ואמר זה עלי. [צ"ל] ואמר מה שאמר זה עלי. שם, של מצורע זה עלי כו' אהא פליג רבי ואומר עשיר שאמר. [צ"ל] של מצורע זה עלי כו' ואהא פליג רבי ואומר דעשיר שאמר. שם, וכן משמע פי' דמתני'. אבל כו'. [צ"ל] וכן משמע ריהטא דשמעתא דאמרי' אבל כו', תיבות פי' דמתני' נמחק. שם, ואיך נפטר בערך עני. [צ"ל] ואיך נפטר בערך עני. מורי הרמ"ר.
<h2>דף יז:</h2>
גמ', וחדא למעוטי מצורע, [צ"ל] וחדא אמצורע. קמ"ל לפי, [צ"ל] קמ"ל כדתניא לפי. אלמא אמר בתר, תיבת אמר נמחק. אזלינן קמ"ל, [צ"ל] אזלינן הכא נמי ניזול בתר חיובא דגברא קמ"ל. והעשיר עשיר. [צ"ל] והעשיר או עשיר. ר' יהודה אומר עני, [צ"ל] ר' יהודה אומר אפילו עני. הנודר עשיר, [צ"ל] הנודר והרי ידו משגת עשיר. תשיג ר' יהודה, [צ"ל] תשיג יד הנודר ר' יהודה. סבר הגורם, [צ"ל] סבר דבר הגורם.
רש"י ד"ה ומשני חדא אמצורע וכו', עני והיינו למעוטי מדיר מדין. [צ"ל] עני והוא למעוטי מצורע מדין. ד"ה ס"ד אמינא כו', ואין כן שיטת הש"ס. [צ"ל] ואין שיטת הש"ס כן. ד"ה ולרבי דאמר וכו', דהוא חייב כלום. תיבת כלום נמחק.
תוס' ד"ה לפי שמצינו וכו', בלאו הני טעמא. [צ"ל] בלאו האי טעמא, תיבת הני נמחק. ד"ה רבי יהודה סבר וכו', דנזיר כשם. [צ"ל] דנזיר אמרי' כשם. שם, ואשמו מעכבת כך עולתו מעכבת חטאת ועולה הא לא מכשיר. [צ"ל] ואשמו מעכבין כך עולתו מעכב אלמא דכולן מעכבין דחטאת ועולה מעכבי ודאי לא מכשיר [צ"ל וחטאת ועולה וודאי לא מכשרי. חשק שלמה], תיבת הא נמחק. שם, וי"ל דהא. [צ"ל] וי"ל דאע"ג דהא. שם, מאשם שהרי אשם. תיבת שהרי נמחק. שם, המצורע שהוא מזין עליו [ועל] הבהונות. [צ"ל] המצורע שהיה מזין על הבהונות. ד"ה אבל וכו', ערך עני ואל. [צ"ל] ערך עני מיד ואל. שם, [אבל בערכין אינו כן] כיון שלא מעריכו הכהן. [צ"ל] אבל בערכין אם מעריכו הכהן, תיבות אינו כן כיון שלא ל"ש. שם, כלום ויש לומר דקאי, [צ"ל] כלום וי"מ דקאי, תיבות וי"ל נמחק.
<h2>דף יח.</h2>
תוס' ד"ה לא צריכא וכו', שוין בו. והא דתניא בתוספתא חומר בבהמה מאדם שהאומר דמי בהמה עלי ומתה חייב דמי פלוני עלי ומת פטור מההוא לא קשיא לרש"י דהתם היינו טעמ' לפי שהבהמה אף לאחר שמתה יש דמים לנבילה אבל אדם שמת אין לו דמים דמת אסור בהנאה מיהו מהא דתנן לקמן בפ' האומר משקלי עלי שור זה עלי עולה בית זה עלי קרבן מת השור ונפל הבית חייב לשלם משמע שמשלם כמו שהיה שוה כשהוא חי לכך נ"ל דגבי בהמה אם אמר דמי עלי ומתה אדם נותן כשעת הנדר לפי שאדם יודע שומת הבהמה אבל באדם שאין אדם יודע שומות לפיכך אם אמר דמי פלוני עלי נותן כשעת נתינה.
גמ', שיתן כשעת נתינה. פרש"י פשיטא דיהיב דמים כשעת נתינה ולא כשעת הנדר וכו' ולא נהירא דלמ"ד בדמזיק שיימינן מי ידעינן כמה היה שוה בשעת הנזק ועוד תניא בתוספתא חומר בבהמה מבאדם שאם אמר דמי בהמה עלי ומתה חייב דמי אדם עלי ומת פטור ואי טעמא דפטור משום דלא ידעינן שוויו בהמה נמי לפטור מהאי טעמא וצריך לומר דאיכא שום קרא דדרשי' מיניה דאזלינן בדמים בתר שעת נתינה כן דעת הרא"ש ז"ל אבל הר"י ז"ל כתב בגליון דהא דתניא בתוספתא דמי בהמה עלי ומתה חייב דמי פלוני עלי ומת פטור מצינו למימר דטעמא לפי שיש דמים לנבלה ואין דמים למת דאסור בהנאה. עכ"ל גליון.
תוס' ד"ה יכול וכו', עד יום השביעי. גליון ואע"ג דכתיב בקרא אחרינא שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה הוה אמינא דכרת לא קאי אכל שבעת ימים כיון דכתיב מיום הראשון עד יום השביעי בקרא אחרינא. הרא"ש ז"ל.
גמ', נותן בזמן הערך, [צ"ל] נותן כזמן הערך. כלמטה מהם שנאמר, [צ"ל] כלמטה הימנו שנאמר, תיבת מהם נמחק. כלמטה הימנה אף, [צ"ל] כלמטה הימנו אף. כלמטה הימנה הן, [צ"ל] כלמטה הימנו הן. כלמטה ממנו להקל, [צ"ל] כלמטה ממנה להקל. האמורה משנת חמש, [צ"ל] האמורה בשנת חמש.
רש"י ד"ה שיתן כשעת נתינה וכו', כעבד בשוק. [צ"ל] כעבד הנמכר בשוק. ד"ה הן אם עשינו וכו', יש לו לפחות מבן ששים נ' סלעים. [צ"ל] יש לפחות מבן ששים דפחות מבן ששים ערכו נ' סלעים, תיבת לו נמחק. ד"ה שנה יתירי כתיבי וכו', דעשרים נמי (כ') בשנים. אות כ' נמחק. שם, ל"ל ובן ששים. [צ"ל] ל"ל וכן בששים שנה הס"ד.
תוס' ד"ה ואלא וכו', רבנן (הכא הוא) ואם. [צ"ל] רבנן בההוא הוא דכתיב ואם, תיבת הכא נמחק. שם, מקום מהאי הוא דהכא. [צ"ל] מקום מההוא דהכא, תיבות מהאי הוא נמחק.
<h2>דף יח:</h2>
גמ', רגליו ולא רגליו בכלל הקשה הר"ר אלחנן דהכא משמע דפרח בכולו טהור חוץ מרגליו וקשה מהא דאמרי' בזבחים דף מ"ט ע"ב ואיתקש ראשו לרגלו מה להלן כולו הפך לבן פרח בכולו טהור אף ראשו פרחה בכולו טהור והא לא אשכחן פריחת נגע (בכולו) [ברגליו] דטהור וי"ל דכי היכי דחלוקים רגליו מכל הגוף שאם פרחה בכל הגוף בלא רגליו דטהור ה"נ אם פרחה בכל רגליו בלא שאר הגוף טהור. ונ"ל דהא שינויא ליתא דכל נגע עור בשר אינן נטהרין בפריחה עד שתפרח בכל מקום הראוי ליטמא בנגעי עור הבשר ובפרק ו' דנגעים קתני אלו מקומות באדם וכו' ואין מעכבין את ההופך כולו לבן וכו' וחשיב התם וכף הרגל וגם אינו מטמא בבהרת. ופי' ר"ש משום דחשיב כבית הסתרים לפי שאדם דורך עליו והוא מכוסה תמיד והאי דקאמר הכא ולא רגליו בכלל היינו כף הרגל והאי דקאמר התם מה רגליו פרחה בכולו טהור היינו בהרת שעל רגליו שאם פרחה בכולו טהור.
תוס' ד"ה ואי בעית אימא וכו', דיליף ראש מרגל, וצ"ל דהתם מיירי על גבי הרגל דשייך ביה שפיר לכל מראה עיני הכהן והכא מיירי בין אצבע לאצבע.
גמ', שנה האמורה בקדשים בפ"ב דזבחים איכא מ"ד שעות פוסלות בקדשים דדריש שה תמים זכר בן שנה יהיה שיהיו כל הוויותיו תם ובן שנה ופריך ומי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה ובקבלה והולכה בן שתי שנים אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים והשתא מעת לעת של קדשים אינו שוה לאחרי' דלא בעינן בהו מעת לעת בשעות כדפרש"י לעיל [לעיל לא נמצא ואולי צ"ל בנדה דף מ"ד ע"ב. חשק שלמה] גבי שלשים יום איכא בינייהו ושנה דבתי ערי חומה נמי משמע בפרק בתרא דבעינן מעת לעת אף בשעות דדריש התם עד תום שנת כו' והקשה רבינו מאיר מאי איצטריך האי קרא גבי קדשים. מההוא קרא דדריש בזבחים בן שנה יהיה דשעות פוסלות ידעינן דלשנתו מנינן דאי מנינן למנין העולם לא משכחת לה דבשעת שחיטה היה בן שנה ובזריקה היה בן שתים שאם שחטו סמוך לבין השמשות וזרקו בלילה תיפוק ליה משום לן. ותירץ דאיצטריך ההוא קרא לאשמועינן דפסול משום עברה זמנו ואם עלה ירד כדאמרינן בפ' בתרא דזבחים גבי בני יונה שעבר זמנן שאם עלו ירדו. וסד"א כיון דבשעת שחיטה היה בן שנה וזרקו לא ירד קמ"ל קרא כיון דבשעת קבלה היה יותר מבן שנה אם עלה ירד. ונ"ל דאי לאו ידעינן מהכא דבתר שנה דידיה אזלינן לא הוה דרשינן מיהיה דשעות פוסלות וכן גבי בתי ערי חומה איכא תרי קראי.
תוס' ד"ה שנתו וכו', מחוסר זמן הוא. גליון ועוד קשה מנלן דשעות פוסלות בקדשים [ואף דבזבחים דף כ"ה ע"ב מפיק ליה מדכתיב גבי פסח זכר בן שנה יהיה לכם ע"ש איכא למימר דפסח שאני דחמיר ולא גמרינן מיניה לשאר קדשים. חשק שלמה] דאי משנתו שלו ולא שנתו של עולם [לאו מילתא] הוא דהא בערכין איצטריך תרי קראי חד למעוטי שנת עולם וחד לומר דבעינן מעת לעת וי"ל דקושיא חדא מתרצין לאידך דע"כ שנתו לא איצטריך למעוטי שנת עולם דמתמיד נפקא דא"כ לא תמצא תמיד כשר כדפי' אלא איצטריך משום מעת לעת ולומר דשעות פוסלות עכ"ל הר"ר אליעזר משנזא.
גמ', להלן חודש ומעלה, ס"א להלן ופדויו מבן חדש ומעלה, וזהו גירסת התוס', אבל בס"א אינו וכן גירסת רש"י ז"ל. מ"ד לערכין, [צ"ל] ומ"ד לערכין. בכולה פירקא, [צ"ל] בכולה פרקין, אות א' נמחק.
רש"י ד"ה שקולי משקלי וכו', הן המדרשות לפי. [צ"ל] הן במקראות לפי, תיבת המדרשות נמחק. ד"ה שאני סימנין וכו', צהוב ובנגע שבמקום. [צ"ל] צהוב ובפסיון ונגע שבמקום. ד"ה שתי שנים שבשדה וכו', (שהוא). תיבת שהוא נמחק. ד"ה שני תבואות וכו', שני שני תבואות במשמע. [צ"ל] שני שתי שנים במשמע, תיבות שני תבואות נמחק. שם, קמה ולא. [צ"ל] קמה לא, אות ו' נמחק. שם, וכשיפדנה מוכר יחשוב. [צ"ל] וכשיפדנה הגואל יחשוב, תיבת המוכר נמחק. שם, שוות כמה מנים. [צ"ל] שוות שלש מנים, תיבת כמה נמחק. ד"ה לפרקין דיוצא דופן וכו', במסכת נדה בן. [צ"ל] במסכת נדה הוא ומיירי בה טובא בן. שם, בן ובת שנינו שם. [צ"ל] בן ובת שנויין שם, תיבת שנינו נמחק.
תוס' ד"ה ואי בעית אימא וכו', כך דאיכא התם. [צ"ל] כך דאמרי' התם, תיבת דאיכא נמחק. שם, טהור דפריחה. [צ"ל] טהור משמע דפריחה. ד"ה שנתו וכו', בפרק בתרא. [צ"ל] בפרק בתרא דאמרי' ורבנן ההוא מבעיא ליה שנת ממכרו שלו ולא שנת של מנין העולם וימים מבעיא ליה מעת לעת דאי מעד שנת ממכרו הו"א מיום ליום אין מעת לעת לא ה"נ הו"א הכא אילו לא כתיבי תרי קראי. ד"ה במספר וכו', שני תבואות וה"ל למכתב. [צ"ל] שני תבואות ותבואות דהו"ל למכתב. שם, שתבואה אחת יש. [צ"ל] שתבואה אחרת יש.
<h2>דף יט.</h2>
גמ', משקלו. גליון צריך לדקדק באיזה עת שקלו אותו כי הדבר ידוע שאדם כבד יותר בבקר קודם אכילה מאחר אכיל' ומסתברא הכל כשעת הנדר. הרא"ש.
גמ', עומדי מהו. פר"י מי הוי כאילו אמר [מלא] קומתי ואינו צריך אלא שרביט הנכפף א"ד שרביט שיכול לעמוד קאמר שאינו נכפף. הקיפו מהו מי אמרינן שרביט עבה קאמר כפוף כהיקפו ואינו יכול לחזור מכפיפתו א"ד דאינו צריך להביא רק שרביט שיכול להקיפו ולחזור מכפיפתו. וכן פי' עביו. ישיבתו מהו מי אמרינן שרביט כנגד קומתו כשהוא יושב קאמ' א"ד כמלא רוחב מושבו קאמר. ורש"י פי' עומד מהו אי משמע קומתי או לא. רחבו עלי מהו מי הוי משמע שרביט זהב דוגמתו או שרביט ארוך כמדת רחבו. היקפו מהו אי יהיב שרביט נכפף וארוך כמדת הקיפו א"ד שרביט עבה כהיקפו בעי למיתב תיקו. תוס'.
גמ', מיזקנא קיימא אתילתא, [צ"ל] מיזקנא ופחתא קיימי אתילתא. פאחא בביתא, ס"א פזיא בביתא. ושקלה משקלה, [צ"ל] ושקלה ונתנה משקלה. ושוקל מבשר חמור, [צ"ל] ושוקל בשר חמור, אות מ' נמחק. כבודו אמרינן ומעשה, [צ"ל] כבודו אמדינן ליה ומעשה.
רש"י ד"ה משקל ידי וכו', שוקל אם. [צ"ל] שוקל ידו אם. ד"ה ושוקל בשר חמור וכו', ידו וכפי אותו. [צ"ל] ידו לפי אותו, אות כ' נמחק. ד"ה נפשיה בכל דהו. [צ"ל] פטר נפשיה בכל דהו. ד"ה מעשה לסתור וכו', דאי לא פריש פטר. [צ"ל] דאי לא פירש פטר. ד"ה וצריך וכו', ולא שייר דסבירא. [צ"ל] ולא שייר בה כלום דסבירא. ד"ה בזמן שאמר לו וכו', וקאמר מלא אלמא לטפויי. תיבת אלמא נמחק.
תוס' ד"ה לערכין וכו', לכל שאר בן חמש ובן עשרים. [צ"ל] לכל שאר כגון בן חמש ובן עשרים ובן ששים ורש"י פי' בשלהי פרק יוצא דופן דכתיב בהן ומעלה אלמא שלימה בעינן. ד"ה הוא דאמר וכו', תימה ברייתא. [צ"ל] תימה למורי הרמ"ר ברייתא. ד"ה איבעיא להו וכו', כפוף ישיבתי. [צ"ל] כפוף דפעמים שכ[ו]פפו ישיבתי. שם, בלא כפיפה (בלא) עב כעובי קומתו שהרי. [צ"ל בלא כפיפה שהרי], תיבות בלא עב כעובי קומתו נמחק. שם, שרביט עד שמקיף. תיבת עד נמחק.
<h2>דף יט:</h2>
תוס' ד"ה ושוקל וכו', יותר מדאי. גליון ואע"פ שבשר שנחתך מבעלי חיים הן יותר כבד ממשקל ידיו המחוברים לגופו בתר דעת (הנותן) [הנודר] אזלינן וכוונתו לפי מה שיכול לשקול את ידו וא"א לשקלה בע"א. הרא"ש ז"ל.
גמ', קידוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק מכאן קשה לפי' הר"ר אפרים בפרק כל הבשר לחולין עד הפרק זהו מקום חיבור אצבעות לפיסת היד לתרומה עד הפרק זהו מקום חיבור היד והקנה לקידוש ידים ורגלים עד הפרק זהו מקום חיבור הקנה והזרוע א"כ מאי פריך הכא דא ודא אחת היא אבל לפי' רש"י ניחא לחולין עד הפרק זהו קשר אמצעי של האצבעות לתרומה עד הפרק היינו מקום חיבור אצבעות [לפיסת היד] לקידוש ידים ורגלים עד הפרק היינו חיבור היד לקנה והשתא פריך שפיר הכא. תוס'.
גמ', אומד של נזקין גליון תימה דמשמע הכא דבהקדש שמין היד אגב הגוף כמו בנזיקין וקשה דהא דשמין בנזיקין היד אגב הגוף היינו טעמא משום דכתיב בנזיקין ובער בשדה אחר מלמד ששמין בית סאה באותה שדה [וכדאיתא בב"ק נ"ח ע"ב] ובריש פרק שור שנגח דף מ"ז ע"א מדמי להו להדדי קיטע יד עבדו של חבירו ומזיק יד העבדו [אוצ"ל למזיק שדה של חבירו. חשק שלמה] דקאמר התם אמר רבה אין שמין פרה בפני עצמו ולולד בפני עצמו אלא שמין הולד אגב הפרה וכו' וכן אתה מוצא במזיק שדה של חבירו ובבבא מציעא בפ' השואל דף צ"ט ע"ב משמע דגבי הקדש אין דין שומת בית סאה באותה שדה דקאמר התם אמר שמואל האי מאן דגזל [להדיוט משלם נ' נכי חדא להקדש משלם חמשים. חשק שלמה] וכו' מתקיף לה רב ביבי בר אביי כו' אמר רב הונא בריה דרב יהושע שמין בית סאה באותה שדה תנן אלמא דבהקדש לא שייך דין שומת בית סאה באותה שדה ולהכי משלם חמשין ונראה לי דודאי דבר הצריך שומא מדמינן הקדש להדיוט אבל דבר שאין צריך שומא אינו אלא יפוי כח של הקדש דמצרכינן ליה לשלם דמים יפים ובהדיוט מקילינן בתשלומין ומייתי סעד לדבר משומת בית סאה אע"פ שאינו דומה לו. הרא"ש ז"ל.
תוס' ד"ה התם גברא וכו', רואין אותו מזולזל. גליון וקשה דא"כ הורעת כח נזיקין דאינו משלם לו כל דמיו ועוד קשה וכו' הרא"ש ז"ל.
גמ', רוחבו מהו ישיבתו מהו עוביו מהו היקיפו מהו, [צ"ל] רוחבי מהו ישיבתי מהו היקיפי מהו. עד האציל, [צ"ל] עד העציל. אות א' נמחק. שאומדין ימודו, [צ"ל] שאומדין בשר גידין ועצמות ימודו. האציל, [צ"ל] העציל, אות א' נמחק. קבין בנדרים, [צ"ל] קבין דאורייתא פרט לבעלי קבין בנדרים. רגלו ותנא חלצה, [צ"ל] רגלו ותניא חלצה. שוה ביד ובלא יד, [צ"ל] שוה ביד וכמה הוא שוה בלא יד. הוא אמר אביי, [צ"ל] הוא אלא אמר אביי. וביני אמר, ס"א וביני ואת"ל שבח ביני וביני אמר.
רש"י ד"ה חלצה וכו', שנחתך רגל ונשתייר. [צ"ל] שנחתך הרגל ונשתייר. ד"ה ואמר דמי עלי. [צ"ל] ואמר אח"כ דמי עלי.
תוס' ד"ה ושוקל וכו', גידין חמור כשנתן. [צ"ל] גידין ועצמות כשנתן, תיבת חמור נמחק. ד"ה רגלים וכו', וכי קא ממעטינן. [צ"ל] וכי היכי דקא ממעטינן. שם, שיש להם רגל כו'. [צ"ל] שיש להם רגל מן הארכובה כו'. ד"ה חלצה, שנחתכה הרגל ונשתייר. [צ"ל] חלצה, למי שנחתך רגלו ונשתייר, אות ה' ותיבת הרגל נמחק. ד"ה התם גברא וכו', שאומדין קודם לכן. [צ"ל] שאומדין אותו עתה כמה היה שוה קודם לכן. שם, פחות מכדי שוויו של חיים. תיבות של חיים נמחק.
<h2>דף כ.</h2>
גמ', חצי ערכו עלי נותן חצי ערך. גליון. לאפוקי מדר"י בר יהודה דאמר לוקה בערך שלם חצי דמי עלי נותן חצי דמיו כרבנן. ור"י בר יהודה פליג נמי בהאי דלוקה בדמי שלם וכן נמצא בתוספתא. הרא"ש ז"ל.
גמ', ת"ר. גליון. ה"ג המעריך חצי כלי כלומר ערך חצי כלי עלי (או המעריך חצי כלי) הלכך לא אמר כלום לרבנן כדמפרש טעמא דפלגי לאו אורח ארעא לאינדובי דהא תנן במתני' ערך חציי עלי נותן ערך כולו אלמא לא אשכחן בערכין דבלשון זה מתחייב פלגי וכן בכלי נמי כשאמר ערך חצי כלי עלי פלגי לאו אורח ארעא לאינדובי וכולו נמי לא מקדיש דלא שייך בכלי נידון בכבודו הלכך דמי חציו נמי לא יהיב ול"ג המעריך חצי ערך כלי דמשמע דאמר חצי ערך כלי זה עלי דבכה"ג בערכין מתחייב פלגי כדתנן חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו וא"כ בכלי נמי אורחא לאינדובי פלגי ויתן דמי חצי הכלי. הרא"ש ז"ל.
גמ', כולו. גליון. המ"ל דאה"נ דרבנן סברי אפילו כולו נמי ולסברת דר"מ נקטיה. הרא"ש ז"ל.
גמ', וסברי לה כר"ש. גליון. אע"ג דלא דמי כולי האי להא דר"ש דלא פטר ר"ש אלא במתנדב דבר שאין דרך להתנדב כלל כגון מנחה מן השעורים ומן העדשים או נזיר מן הגרוגרת אבל הכא היה מודה ר"ש בדבר שדרך להתנדב כולו שאם התנדב חציו שחייב לשלם אלא סבר כר"ש ועדיפא מר"ש. הרא"ש ז"ל.
מתני', עלי ומת הנודר, [צ"ל] עלי מת הנודר, אות ו' נמחק. גמ', יתנו יורשין דמי עלי ומת לא יתנו יורשין שאין דמים כו' יתנו יורשין ש"מ, [צ"ל] יתנו היורשין דמי עלי ומת לא יתנו היורשין שאין דמים כו' יתנו היורשין ש"מ. דמלוה כתובה בתורה, [צ"ל] דמלוה הכתובה בתורה. לא יתנו יורשין דמי, [צ"ל] לא יתנו היורשין דמי. ערך ידי ורגלי עלי, [צ"ל] ערך ידי וערך רגלי עלי. חצי ערכי עלי נותן כו' ת"ר, [צ"ל] חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו ערך חציי עלי נותן ערך כולו מ"ט נפשות אמר רחמנא ת"ר. חצי דמי עלי נותן כו' דמי חציי עלי, [צ"ל] חצי דמי עלי נותן חצי דמיו דמי חציי עלי, תיבת כו' נמחק. תלויה בו לאתויי, [צ"ל] תלויה בו כו' לאתויי. רבא חלש, [צ"ל] רבה חלש. אי אדם, [צ"ל] אי קסברי אדם. אמר להו (רבא ואביי), [צ"ל] אמר להו רבה, תיבות רבא ואביי נמחק.
רש"י ד"ה בחד זימנא וכו', פי שנים בדמים יתן. [צ"ל] פי שנים בדמיו יתן, אות מ' נמחק. ד"ה לא נחית וכו', דאמדינן ואנן. [צ"ל] דאמדינן הכי ואנן. ד"ה שאין דמים למתים וכו', שאינו נודר אלא. ס"א שאינו חייב אלא. שם, שהרי מת לא יתנו. [צ"ל] שהרי מת הלכך לא יתנו. ד"ה נותן ערך כולו, בערכך נפשות. ס"א במעריך נפשות. ד"ה לא אמר כלום וכו'. לבטלה הס"ד, ומה"ד ונותן דמיו לר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ויודע שאין ערך ליד ורגל וגמר ואמר לשם דמים הס"ד, ומה"ד נותן דמיו ואוקימנא.
תוס' ד"ה דמי עלי וכו', דמים שישומוהו בב"ד והוא לא בא לידי שומא שהרי הוא מת לא יתנו. [צ"ל] דמים שישומו אותו בב"ד והרי לא בא לידי שומא שהרי היה מת הלכך לא יתנו. ד"ה ואין נידונין בהישג יד כערכין, וקשה שהרי הקשנו לעיל. מה"ד משא'כ בערכין, תימה ונקיש דמים לערכין להישג יד שהרי הקשנו לעיל. שם, לערכין מרגלית. [צ"ל] לערכין לענין מרגלית.
<h2>דף כ:</h2>
גמ', לא שנו אלא דאמר דמי שור זה עלי עולה. גליון. כיון שקבל עליו דמי שורו קדוש קדושת הגוף כדאמרינן הקדיש זכר לדמיו אינו יוצא מידי מזבח והאי דקאמר דמי להתחייב באחריותו קאמר אבל אם אמר שור זה עלי ולא אמר דמי אינו חייב באחריותו וא"ת א"כ אדמפלגת במתני' בין אמר שור זה עולה בין שור זה עלי עולה לפלוג הכל בדאמר עלי ובין אמר [דמי] ובין לא אמר דמי דהוי רבותא טפי אף על גב דלא אמר עלי חייב באחריותו וי"ל דודאי בהכי קמפליג וכי היכי דמגיה בסיפא דמי הכי נמי מגיה ברישא עלי וה"ק לא שנו אלא דאמר דמי שור זה עלי עולה אבל ברישא דלא אמר דמי אפילו אמר נמי עלי אינו חייב באחריותו. עכ"ל הרא"ש ז"ל.
גמ', אבל חייב באחריות דמיו. גליון. תימה מאי קאמר [צ"ל הא קאמר מתחלה אינו. חשק שלמה] אינו חייב באחריותו דהיינו אחריות הדמים דהא אין גופו קדוש והדר תני חייב באחריות הדמים וי"ל דה"ק אינו חייב באחריותו כלומר באחריות השור שיהא השור דוקא לעולה אבל חייב באחריות דמיו ויביא בהם אלים וכבשים אם ירצה. הרא"ש ז"ל.
גמ', רישא דאמר יקדש השור לדמיו אות י' נמחק. גליון. אין לפרש כשאמר בפי' יקדש השור לדמיו אבל אם אמר דמי שור זה עלי השור חולין דא"כ אמאי דחיק לאוקמי דאתיא כר"מ וכדאמר לכשיבאו דמיו לוקמא בדאמר דמי שור זה הקדש דיצאו דמיו להקדש והשור חולין אלא ודאי בכה"ג נמי השור קדוש ולא משכח השור חולין אלא כדאמר לכשיבאו דמיו. הרא"ש ז"ל.
תוס' ד"ה אע"פ, חייב להעמיד לו חמור אחר. גליון. ה"נ אם אין הבית ראוי לדירה חייב להעמיד לו בית אחר אלא ודאי מותר לדור בו אע"ג דדירה גרוע היא דכליו טמאין אומרים לו הרי שלך לפניך דדירה על ידי הדחק שמיה דירה ולא דמי לשוכר את החמור והבריקה דהתם אינה ראויה לרכיבה כלל. הרא"ש ז"ל.
גמ', זה ומת אינו חייב, [צ"ל] זה אם מת אינו חייב, אות ו' נמחק. דמי רישא דלא כו' דמי שור עולה, [צ"ל] דמי מכלל דרישא דלא כו' דמי שור זה עלי עולה.
רש"י ד"ה ה"נ דקאמר דמי וכו', דהאמר עלי והכא ליכא למימר. [צ"ל] דהא אמר עלי והכא לא אמרינן עלי להביאו קאמר דכיון דלא הוו דמים קמיה ולא אמר דמים הללו עלי עולה ליכא למימר. ד"ה נתצו וכו', חייב משכיר להעמיד. [צ"ל] חייב המשכיר להעמיד.
תוס' ד"ה אמר ר' חייא בר רב וכו', עלי (נראה כן) הדין [כן] דפטור. [צ"ל] עלי נמי כן הדין דפטור, תיבת נראה נמחק ותיבת [כן] ל"ש. שם, והכי איתא בפ"ק. [צ"ל] והכי נמי איכא בפ"ק. שם, נראה דרבותא. [צ"ל] נראה בהכי דרבותא. ד"ה מיתיבי וכו', דפי' דגופו חולין ובהא ברייתא. [צ"ל] דפי' ר"י דגופו חולין דבהא ברייתא, אות ו' נמחק. ד"ה והא מדסיפא וכו', ולפי התירוץ ניחא הכל [אבל] קשיא על הא דאיתא. [צ"ל] ולפי התירוץ ניחא הכל וקשיא דהלא איתא, אות ד' נמחק, ס"א ולפי מה דפי' דגוף השור חולין קשה. שם, לא מחייב והא. [צ"ל] לא מחייב ופריך והא. שם, בדמי לכך. [צ"ל] בדמי וזה דוחק לכך. שם, דקאמר והשור הוי. [צ"ל] דקאמר דמי שור זה עלי עולה השור הוי.
<h2>דף כא.</h2>
תוס' הכי קאמר וכו', הא אינו ברשותו. גליון אבל כל זמן שכירתו יכול להקדיש וה"ה דמצי אוסר ליה כל ימי שכירתו. הר"י ז"ל.
גמ', בחטאת נזיר. גליון ה"ה דהוי מצי למימר כגון שאמרו לו עדים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי דבודאי לא יביא אם לא ימשכנהו כיון שהוא אומר שלא אכל. הרא"ש ז"ל.
גמ', מקדיש לה איש, [צ"ל] מקדיש ליה איש. ואמרי לה רב מרי בר חמא, [צ"ל] ואמרי לה רמי בר חמא, תיבות רב מרי נמחק. חייבי חטאות, עי' תוס' ר"ה (דף ו' ע"א ב"ק דף ק"ב). אותן, (ב"ק דף מ'). רבי יהודה בן ברוקה, [צ"ל] ר' יוחנן בן ברוקה. ואשמו עיכבתו כך עולתו עיכבתו, [צ"ל] ואשמו מעכבתו כך עולתו מעכבתו. שיתרצה ת"ר, [צ"ל] שיתרצה וכו' ת"ר.
רש"י ד"ה [נפיק ליה שכר לחולין], ונ"ל דל"ג שכר וה"ג כיון דמעל נפיק ליה. [צ"ל] נפיק ליה שכר לחולין ונראה לרבי דל"ג שכר וה"ג כיון דמעל ביה נפיק ליה. ד"ה ממשכנים אותן, עולות ושלמים אע"ג דשלמים מכפרת. [צ"ל] ממשכנים אותו, הגזבר נכנס לביתו ונוטל בע"כ הס"ד. ומה"ד חייבי חטאות ואשמות כיון דלכפרה אתו לא שהי ליה ואין ממשכנין אותן עולות ושלמים אע"ג דעולה [מכפרת].
תוס' ד"ה אע"פ, דרבא המוסגר. [צ"ל] דרבא סנדל המוסגר. ד"ה הכי קאמר וכו', תימה. עיין בהר"ן במסכת כתובות בפ"ה. שם, ולא הוה עובד כוכבים מסלק ליה השתא. [צ"ל] ולא הוה מצי עובד כוכבים מסלק לי השתא. שם, ליה (והאי) [אהאי] דקאמר. [צ"ל] ליה והאי דקאמר. שם, להקדש (הכא) פריך והכי [פריך] היכי. [צ"ל] להקדש פריך היכי. שם, לרשותו וכל מה. [צ"ל] לרשותו אבל מה, תיבת וכל נמחק. שם, בירושלמי דמקום שנהגו. [צ"ל] בירושלמי בפרק מקום שנהגו, אות ד' נמחק. שם, מקודשת אימתי. [צ"ל] מקודשת ודר בתוכו ומעלה שכר להקדש אימת. שם, זה דבריו חנם. [צ"ל] זה דר בתוכו חנם. ד"ה הכי גרסינן וכו', הקדיש (השכיר) את הבית. [צ"ל] השכיר את הבית, תיבת הקדיש ל"ש ונמחק. שם, ונפיק ליה השוכר בתורת. [צ"ל] ונפיק ליה השכר בתורת, אות ו' נמחק. שם, לחולין וכפרש"י וקאמר לו ר"מ אמר על ההיא. [צ"ל] לחולין שהרי חברו הקדיש את הבית והוא לא ידע ומעל כשדר בו ונפיק ליה כולי בית בתורת מעילה דהא איכא שהוא סבור שהיא לו ואינו מתכוין להוציאו מרשות לרשות לא יוצא לחולין אלא לפי טובת הנאה שיש לו במלאכה דלא אמרינן אין מועל אחר מועל אלא כשהוא סבור שהכלי של חבירו והוא מכוין להוציא מרשות וכדקאמר רבי על ההיא, ותיבות וכפרש"י ר"מ אמר ל"ש, ותיבות וקאמר לו נמחק. שם, ולא יחשב כלי שרת. [צ"ל] ולא יחשב ככלי שרת. ד"ה כי דייר ביה. מה"ד היכי דייר בו, תיבת כי נמחק. שם, מיהא מעל. [צ"ל] מיהא מעל לימא מסייע ליה לרב ואף על גב דדחי ליה דחויא בעלמא הוא.
<h2>דף כא:</h2>
תוס' ד"ה מאי וכו', דאינם באים לכפר על חטאו. גליון הלכך אם הפריש ראובן עולה או שלמים שיתכפר בהם שמעון בלא דעת שמעון אינן קדושים ואין מועלין בעולה ואם נתרצה שמעון בשעת הפרשה מקריבה ראובן בלא דעת שמעון [אבל אם בשעת הפרשה לא נתרצה] ובשעת כפרה נתרצה שמעון יצא בה ידי חובה אבל אין בה מעילה עד שיתרצה שמעון משום זימנין דלא ניחא ליה לאיניש דליכפר במידי דלאו דיליה אבל חטאת ואשם וכו'. הרא"ש ז"ל.
מתני', שום היתומים. גליון, תימה למה נקט יתומים וכו' ועוד קשה דבגמרא מקשינן ממתני' לרב אסי דקאמר אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים ומנ"ל דבקטנים איירי דלמא מתני' איירי ביתומים גדולים וי"ל דאי לא איירי אלא בגדולים הוה ליה למימר שום הדיוט ותנא במתני' שום היתומים קטנים דסד"א להוו כהקדש דבכמה דברים אנו מדמין יתומים להקדש קמ"ל דלא. הרא"ש ז"ל.
גמ', דאמר עולא לא חילקו בין חטאת לעולה אלא שחטאת צריכה דעת בשעת הפרשה ועולה אין צריכה דעת בשעת הפרשה אבל בשעת כפרה כו'. נ"א דאמר עולא לא חלקו בין חטאת לעולה שהחטאת צריכה דעת ועולה אינה צריכה דעת אלא בשעת הפרשה אבל בשעת כפרה כו'. הפרשה ואמוראי נמי, [צ"ל] הפרשה ולאמוראי נמי, לא צריכא דעשאוה, [צ"ל] לא צריכא דעשויה, אות א' נמחק.
רש"י ד"ה דנידכר, בעל הבית באורתא מאי דאמר לפועלים בצפרא. [צ"ל] בעל הבית בצפרא מאי דאמר לפועלים באורתא הס"ד.
תוס' ד"ה אמר לך וכו', וא"ת אמאי פליג אדעולא. [צ"ל] וא"ת מנ"ל להאי מתרץ דפליג שמואל אדעולא. שם, וי"ל דסבירא ליה דשמואל מיירי בשעת הפרשה דקאי אמתני' דמשמע. [צ"ל] וי"ל דלישנא דשמואל משמע דמיירי בשעת הפרשה דמייתי קרא דמתני' דמשמע. שם, חייבי עולות אין ממשכנין אותן. [צ"ל] חייבי עולות ממשכנין אותן הם כופין אותו, ותיבת אין נמחק. שם, שזהו בשעת הפרשה. [צ"ל] שזהו בשעת הפרשה דאי בשעת כפרה מה שייך לכפותו כיון דאפריש הקרבן פשיטא דיקריב בעל כרחו הס"ד. ד"ה מאי וכו', צריכה בשעת. [צ"ל] צריכה דעת בשעת. שם, להתוודות [בשעת] סמיכה בעינן [דעת]. [צ"ל] להתוודות וטעונין סמיכה בעינן דעת. שם, דעת בשעת הפרשה. [צ"ל] דעת בשעת הפרשה וקדושים הם. ד"ה האי מאן וכו', (פסק). תיבת פסק נמחק. ד"ה בשעת וכו', ניהלי דאם לא כן למה להמתין עד הערב ונשאליה להו מה ראו הא כל היום. [צ"ל] ניהלי אלא בערב דאל"כ למה ליה להמתין עד הערב ולישולייה להו מה ראו הלא כל היום. שם, ובתוספות הארכתי הרבה. [צ"ל] בתוספות האריכו הרבה.
<h2>דף כב.</h2>
גמ', לעולם בבע"ח עובד כוכבים. תימה והא אמרינן בפרק הנזקין יתומים שאמרו גדולים ואצ"ל קטנים בין לשבועה בין לזיבורית והאיך נשביע את העובד כוכבים ולר"ת שפירש שאם היה לו עסק עם העובד כוכבים מותר להשביעו ניחא אבל לרשב"ם שפירש דאסר מאי איכא למימר וי"ל דמיירי בגר תושב שאינו נשבע בשם עבודת כוכבי' ומיהו אינו קשה דבבריית' דאביי קשישא לא קתני יתומים שאמרו גדולים ואצ"ל קטנים לענין שבועה אלא לענין זיבורית דוקא ותלמודא הוא דפסק אף לענין שבועה ורב אסי דהכא לא הוה פסק אף לענין שבועה. הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
גמ', אין נפרעין מנכסי יתומים וכו'. גליון תימה לישני דבגדולים איירי דאמרי' בפ' הנזקין יתומים שאמרו גדולים ואין צ"ל קטנים בין לזבורית בין לשבועה וי"ל דבעיא היא ולא איפשטא לה מכח משניות וברייתות ואי מוקמינן הכא בגדולים נפשט הבעיא מהכא. הר"י ז"ל.
גמ', כולהו נמי כשחייב מודה משום דס"ל לרב אסי דטעמא דאין נזקקין משום צררי והלכך כשחייב מודה נזקקין וא"ת רב פפא אמאי אמר טעמא דאין נזקקין משום פריעת חוב מצוה ופליג ארב אסי לימא טעמא דחיישינן לצררי ולא לפלוג אדרב אסי וי"ל דרב פפא סבר [דמה דאמר] מרישא לא הוי מזדקקינן מיירי בין במקום דאיכא למיחש לצררי בין במקום דליכא למיחש לצררי הלכך הוצרך למימר דטעמא משום פריעת בע"ח מצוה. הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
גמ', אמר ליה (תיבת הא נמחק) אנן ההיא דר' יוחנן משום חינא פרש"י שימצאו האנשים חן בעיני הנשים ואע"ג דאמרי' יותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא לגרע כח האשה מכח מלוה איכא מילי דחיישי רבנן משום חינא ואיכא מילי דלא חיישי ור"ח פ' שימצאו חן הנשים בעיני האנשים וימצאו קופצים מתוך שיפה כחם בגביית הכתובה ובערוך פי' שישאו הבעלים חן בעיני נשותיהן וישמשום בלב שלם כיון שיגבו כתובתן משלם ולא יפסדו כלום מכתובתן. הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
גמ', שלחו מתם [וכו'] והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע לאו בהאי לישנא שלחו מתם אלא שלחו מתם היכי דחייב מודה או שמתוה ומת בשמתיה וליכא למיחש לצררי דהא אמרינן בסנהדרין (דף י"ז ע"ב) שלחו מתם ר' אלעזר ואיהו קדים טובא לרב הונא בריה דרב יהושע. הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
גמ', יתיב רבי חייא, [צ"ל] יתיב רב חייא, אות י' נמחק. רב חסדא מאבימי קולפי טאבי בלעי עלה, [צ"ל] רב חסדא קולפי טאבי בלעי מיניה דאבימי עלה. אמר רב יהודה אמר רב אסי, עי' ספר התרומות שער י"ד ח"א. דלא קאכיל ריביתא וקתני, [צ"ל] דלא קאכיל ריבית וקתני. אלא לרב אסי קשיא, עי' תוס' גיטין (דף נ"ב ע"ב ד"ה לכרגא). בב"ד כדרב יהודה, [צ"ל] בב"ד וכדרב יהודה. איזדקוקי לא מיזדקקינן לה אלא כיון דאיזדקקינן לה מעיקרא מיזדקקין לה לבסוף, [צ"ל] איזדקוקי נמי לא מזדקקינן לה כיון דאיזדקקינן לה מעיקרא מזדקקין לה לבסוף. אגבי כתובתה לגרושה, [צ"ל] אגבי כתובה דגרושה, אות ת' נמחק. להא דרב הונא חברין כו' דאכלי דלא דידהו, [צ"ל] להא דאמר רב הונא חברין כו' דאכלי דלאו דידהו.
רש"י ד"ה הא לא קשיא ר"מ היא וכו', כתובת בבינונית. [צ"ל] כתובת אשה בבינונית. ד"ה משום חינא וכו', וינשאו להן. [צ"ל] וינשאו להם, אות ן' נמחק. ד"ה צררי אתפסיה וכו', את השטר מידו. [צ"ל] את השטר מידו עד שמת אביהן הס"ד.
תוס' ד"ה תנן וכו', בהן נזקקין. [צ"ל] בהן ואז נזקקין.
<h2>דף כב:</h2>
גמ', לינטר. גליון הכא מיירי במלוה דעובד כוכבים בלא רבית וקבל עליו להמתין ימי ההכרזה. הרא"ש ז"ל.
תוס' ד"ה רבא אמר, וכו', משום שובר. גליון והרא"ש תירץ דרבא דאמר טעמא משום שובר לא קשה ליה כל הני ברייתות דמוקי לה כמ"ד אין כותבין שובר.
תוס' ד"ה אמר ליה, ליחוש לצררי. גליון והריב"ם תירץ דרבא אמר למילתיה מקמיה רב הונא ורב הונא אקשיה ליה ושני ליה וקבלה מיניה ובתר כן אמר מילתיה.
תוס' ד"ה ואין וכו', עדות התפסת צררי, [צ"ל] עדות פרעון או התפסת צררי. גליון דכיון דאמר שדה זו ומנה זו ודאי דקדק ועמד על דעתו יפה שהיה חייב לו אבל אם אמר שדה סתם ומנה סתם חיישינן שמא לא דקדק יפה ושכח הפרעון לכך צריך להעמיד האפוטרופוס ובנמצאת שאינו שלו שיש עדים שהיתה של אדם אחר ולא אכלה שני חזקה נזקקים להחזיר שדה לבעלים ואין מעמידין אפוטרופוס לחזור ולהכחיש העדים כו'. תוספות הרא"ש ז"ל.
גמ', בשחייב מודה, [צ"ל] כשחייב מודה, אות ב' נמחק. אבל בעל חוב לא ורבה, [צ"ל] אבל בעל חוב לא ורבא. אפוטרופוס אמרי, [צ"ל] אפוטרופוס אבל נמצאת שאינו שלו נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס אמרי.
רש"י ד"ה הנפרעת שלא בפניו. [צ"ל] הנפרעת כתובה שלא בפניו.
תוס' ד"ה ואם אמר וכו', ותימה וכו', ואומר ר"י נזקקין (איצטריכא ליה) והא. [צ"ל] ואומר ר"י דתנו דקאמר היינו דהודה שחייב לו והא, תיבת נזקקין נמחק, ותיבות איצטריכא ליה ל"ש ונמחק. שם, כגון שהודה מעצמו (והא דאמרי') בפרק גט פשוט. [צ"ל] כגון שלא תבעוהו והודה מעצמו כדאמרינן בפרק גט פשוט. ד"ה אמר רב אשי וכו', אבוה וכי. [צ"ל] אבוה א"ל וכי. שם, ואין אחזוקי. [צ"ל] ואין לומר אחזוקי. ד"ה ואין וכו', אם לאו ויש לו שובר ומעמידין האפוטרופוס כו'. [צ"ל] אם לאו דשמא פרע ושכח ויש לו שובר ויעמידו האפוטרופוס כו', והשאר נמחק. שם, אותה אלא למי שמתחייב. [צ"ל] אותה למי שמתחייב, תיבת אלא ל"ש ונמחק.
<h2>דף כג.</h2>
גמ', חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש וגובה שלא בשבועה אף על גב דאין נפרעין מנכסים משועבדים להדיוט בלא שבועה וכ"ש מאלו נכסים שהן משועבדים להקדש הכא אין צריך לישבע להוציא את עצמו מחשש קנוניא ובמתני' נמי אמר רבי יהושע דאין צריך לידור להוציא עצמו מחשש קנוניא. תוס' הרא"ש ז"ל.
גמ', מ"ט אין אדם חוטא ולא לו ולהכי אמר רב הונא במילתיה שכיב מרע דכולהו מודו אבל בבריא פליגי א"נ רב הונא אמר דוקא שכיב מרע לא חיישינן לקנוניא דאין אדם חוטא ולא לו אבל בבריא חיישינן לקנוניא ואף ר' יהושע מודה דהא דלא חייש ר' יהושע במתני' לקנוניא משום כדאמרי' דודאי לא היה מגרש את אשתו לעשות קנוניא להקדש דאם הוא מתחרט על שהקדיש את נכסיו ישאל על הקדשו וזה נוח וקל לעשות ממה שמגרש את אשתו אבל בהא דרב הונא חייש לקנוניא דנוח לו לומר מנה לפלוני בידי מלשאול על הקדשו. תוס' הרא"ש ז"ל.
גמ', ואביי אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש. ראיתי מן הגדולים שדקדקו מכאן שאם לא הדירה בשעת נתינת הגט שוב אין מדירין אותה [דאי לא] תימא הכי מאי קאמר אביי אטו כל מאן דמגרש בבי דינא מגרש מאי נפקא מינה אם לא יגרש בב"ד מ"מ כשתבוא לגבות כתובתה מחמיה ידירנה הנאה ולא נהירא לי דא"כ מאי הועילו חכמים בתקנתם וכי כל המגרש את אשתו שואלין אותו בית דין אם יש לאשתו ערב בשביל כתובתה שידירנה הנאה ואף את"ל אי אפשר שלא יצא הקול בעיר שיש לה ערב בכתובתה מכל מקום אכתי ילך ויגרשנה בעיר אחרת ועוד דמלתא בלא טעמא הוא ומה אם בלא תביעתו דורשין טובתו וטוענין לאלם הוא עצמו לא כ"ש וע"כ אני אומר אם ידעו בית דין הערבות מדירין אותו כ"ש אם לא הדירום ב"ד והערב תובע בשעה שהיא באה לגבות שידירום ומתני' אתא לאשמועינן דב"ד היודעים בערבות עד שידירוה [נראה דצ"ל, דב"ד היודעים בערבות מחוייבין לעכב הגירושין עד שידירנה הנאה וכו'. חשק שלמה] הנאה ואפילו אין הערב שם או אם ישנו שם ושותק כגון זה פתח פיך לאלם והכא קאמר אביי אטו כל מאן דמגרש בבי דינא שיודעין שחמיה נתערב בכתובתה הוא מגרש ילך לב"ד שאין יודעין הערבות ויגרשנה ותו ליכא למיחש שידירנה חמיה הנאה כשתתבע כתובתה דודאי אי הוה ידע בגירושין היה מוחה שלא יגרשנה עד שידור הנאה כי היה יודע שאם לא יגרשוה [נראה דצ"ל כי היה יודע שאם נצריך אותו להדיר הנאה ממנו בודאי לא יגרשנה. חשק שלמה] אבל כיון שנתגרשה ניחא ליה טפי שתאכל כתובתה עם בנו משתכניסוה לאיש אחר. תוס' הרא"ש ז"ל.
מתני', אינו צריך כיוצא בדבר ארשב"ג אף הערב, [צ"ל] אינו צריך כיוצא בו ארשב"ג הערב. ס"א וכן היה רשב"ג אומר הערב כו'. גמ', אין עושה, [צ"ל] אין אדם עושה. על הקדש לימא, [צ"ל] על ההקדש לימא. לא פליגי דאין אדם, [צ"ל] לא פליגי דאדם, תיבת דאין נמחק. כרבן גמליאל, ס"א [כ]רשב"ג. דערב דכתובה, [צ"ל] דערב הוא וערב דכתובה.
רש"י ד"ה בשאלה דהקדש וכו', אשתו בהקדישו מתחרט ואינו. [צ"ל] אשתו מתחרט בהקדשו ואינו. שם, הקדש והכא אינו צריך. [צ"ל] הקדש והלכך אינו צריך, תיבת הכא נמחק. שם, ולא בעי לגרשה. [צ"ל] ולא הוה בעי לגרשה. ד"ה הקדש טעות וכו', היוצא מביתי הקדש. [צ"ל] היוצא מביתו ראשון הקדש. ד"ה כרשב"ג וכו', הראשון ומכר. [צ"ל] הראשון ומכר ואכל.
תוס' ד"ה אלא וכו', להקדש ומ"מ. [צ"ל] להקדש אבל קנוניא כי האי לגרש אשתו ולהחזירה אפשר רב הונא כר' יהושע דבריא נמי לא עביד ומ"מ. ד"ה בשאלה דהקדש וכו', אבל גבי גירשה כי האי. [צ"ל] אבל קנוניא כי האי, ותיבות גבי גירשה נמחק.
<h2>דף כג:</h2>
מתני', את חובו. גליון נראה מדלא אמר מוסיף דינר אלא בסיפא משמע דרישא לא צריך ומיירי שהנכסים שהקדיש הם יתירים על הכתובה והחוב הלכך הפודה פודה כל הנכסים ע"מ ליתן לאשה כתובתה ולבע"ח את חובו ומותר הדמים יתן להקדש ואין צריך להוסיף דינר כיון שיש בפדיון מעות להקדש לא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון והכל פדיון אחד וחלק הכתובה והחוב נפדה אגב חלק ההקדש אבל בסיפא דהקדש תשעים מנה והחוב מאה מנה (צריך להוסיף דינר) ואין להקדש כלום ויאמרו הקדש יוצא בלא פדיון [צריך להוסיף דינר]. הרא"ש ז"ל.
גמ', ואם לאו אינו פודה. פרש"י אינו גובה מן ההקדש דלאו אדעתא דהכי אוזפיה אלא המוניה הימניה ולא נראה לי דבכמה מקומות אשכחן דטורף מן הלקוחות אע"ג דאינו שוה כנגד חובו ולא אמרינן המוניה הימניה ועוד הוי ליה למימר ואינו גובה ופי' ל"א ואינו פודה אלא בלא פדיון יקח ואינו נראה לי עיקר ולי נראה עיקר וה"פ אם היה חובו כנגד הקדשו פודה פירוש מוסיף דינר ופודה לפי שדרך כל פודה הקדש מוסיף על כדי שויו ופודה שלא יבא ליהנות מן ההקדש כדאמרינן בפרק הזהב גבי מעשר שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו וכשחובו כנגד הקדשו הוא מוסיף על חובו מעט שלא לפדות בצמצום הואיל וירד הקדש זה לתורת פדיון צריך לכלול ולפדות את הכל אבל אם החוב מרובה מן הנכסים אינו פודה ולוקח בלא פדיון כיון שהחוב מרובה ולא ירדו הנכסים לתורת פדיון ולא שייך למימר שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון כיון שהחוב מרובה מן הנכסים וכולן משועבדים לחובו. הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
גמ', עד פלגא. גליון שעד כאן רגילין בשומת קרקעות כדאמרינן בפרק אלמנה ניזונית גבי שום היתומים וגבי אונאת קרקעות שעד כאן קיים המקח לפר"ת הלכך יש לחוש שיהו סבורין שצריך פדיון שאין זה יותר משוה בשוה ויתמהו אם לא יפדהו כלל אף אם יודעים שאין המשועבד צריך פדיון יהיו סבורים שצריך לפדיון קצת שאי אפשר לצמצם מעותיו. הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
גמ', דאתמר, ס"א אתמר. ליה נמי משתעבד, [צ"ל] ליה נכסי משתעבד, תיבת נמי נמחק. ולא מידי חסריה, [צ"ל] ולא מידי חסרה, אות י' נמחק. מאי טעמא דנהרדעי, [צ"ל] מאי טעמיה דנהרדעי, אות א' נמחק. ולאו מידי חסריה, [צ"ל] ולאו מידי חסרה, אות י' נמחק. מתני', לאשה בכתובתה, [צ"ל] לאשה כתובתה, אות ב' נמחק. הקדיש תשעים מנה, [צ"ל] הקדיש בתשעים מנה, עיין תשובת הרשב"א סי' תרי"ח. גמ', פדיון מתניתין, [צ"ל] פדיון הקדיש בתשעים מנה וכו' מתניתין. מתני', ממשכנין אותו נותנין, [צ"ל] ממשכנין אותן נותנין. שני מצעדין, [צ"ל] שני מעצדין. ר' אליעזר, [צ"ל] רבי אלעזר, אין אומר למכור את המרובה וליקח מן המועט, [צ"ל] אין אומרים לו למכור מן המרובה וליקח לו מן המועט.
רש"י ד"ה ערב דכתובה וכו', לא יהיבא זוזי. [צ"ל] לא קא יהבא זוזי, אות י' נמחק. ד"ה למה לי למימר וכו', עלייהו ואין אדם. [צ"ל] עלייהו דאין אדם, אות ו' נמחק. ד"ה אם חובו. [צ"ל] שאם חובו. שם, השתא איכא למימר כי אוזפיה. [צ"ל] דהשתא איכא למימר דכי אוזפיה. שם, המוני מהמניה. [צ"ל] הימוניה הימניה, אות מ' נמחק. ד"ה עד פלגא, אבל. [צ"ל] עד פלגא אפילו לא שוה אלא פלגא דיש לך אדם עשיר שקונה קרקע פי שנים בשוויה אבל. ד"ה מזון וכסות ומטה ותפילין. [צ"ל] מזון וכסות מטה וסנדליו ותפילין, ד"ה צמדו וכו', בקר הן. [צ"ל] בקר שלו הן. ד"ה מעלין לו תפיליו, ופודה. [צ"ל] מעלין לו תפילין בדמים ופודה.
תוס' ד"ה ערב וכו', ונהרדעי. [צ"ל] נהרדעאי ורב פפא. ד"ה משום וכו', יגבה ונראה דמתני'. [צ"ל] יגבה ואומר דמתני'.
<h2>דף כד.</h2>
גמ', ולא לאשתו ובניו מערכך. גליון וא"ת לר' יהודה דדריש לעיל מהאי קרא הוא עד שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו מהיכא ידע להך דרשא וי"ל דסבר שקולין הן ויבואו שניהם והשתא ניחא דהוה קשה לן לעיל לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה מאי דרשי מהוא ולהך דרשא דרשינן ליה. הרא"ש ז"ל.
מתני', אין להקדש אלא מקומו ושעתו גליון וא"ת מ"ש מהכרזת ששים יום אלמא שממתינין לריוח הקדש וי"ל דאין טעם המתנת הכרזה אולי יתקייר לאחר שהוקדש אלא שימכר בשיוויו כמו שהיה שוה בשעת שהוקדשה. הרא"ש ז"ל.
גמ', אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים פי' דאם הקדישה בשנת מ"ט נותן חמשים כאילו הקדישה בתחילת היובל דגזירת הכתוב הוא דאם יש [שתי] שנים נותרות מגרע ואם אין [שתי] שנים נותרות נותן פדיון שלם ואין לפרש מילתא [דרב ושמואל] דאין גאולה פחותה ממה שמגיע לשתי שנים אף אם הקדישה בשנת מ"ט נותן פדיון המגיע לשתי שנים שני סלעים ושני פונדיונים משום דלישנא דגמרא לא משמע הכי הא דקאמר יהא אדם חס על ממונו ואם לא יפסיד אלא סלע ופונדיון לא שייך בזה למימר חס על נכסיו ועוד מדקאמר לקמן בשמעתין מכלל דלפני היובל קדשה ליגאל בגירוע והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים לפני היובל ואם איתא שמגרע מ"ז שנים ונותן משתי שנים מאי פריך מרב ושמואל הא בשנת היובל אינה קדושה ליגאל בגירוע כלל ולפני היובל מגרע מ"ז שנה ועוד ראיה מדאמר לקמן (דף כ"ה) כגון דאקדשה בפלגא דארבעין ותמני וה"פ דהו"א שמחשבין חדשי השנה הבאים כאילו הן שנה ויהיו שתי שנים לפני היובל ונגרע כח ההקדש ואם לא היה נותן כשהקדיש פחות משתי שנים לפני היובל אלא פדיון המגיע לשתי שנים מה היינו מרווחים אם נחשב החדשים הבאים כאילו הן שנה ויש כאן [שתי] שנים הנותרות יותר משלא נחשבם בין כך ובין כך יגרע מ"ז ויתן משתי שנים האחרונות אלא ודאי אם לא נחשב חדשים הבאים כאילו הן שנה צריך ליתן חמשים ועוד ראיה מדאמר לקמן בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא הקדישה פחות משתי שנים לפני היובל מהו שתצא לכהנים ביובל א"ל מאי דעתך ונגרע מערכך והיה השדה בצאתו ביובל דבת גירעון אין דלאו בת גירעון לא ואי הוה מגרע מ"ז שנה ונותן משתי שנים האחרונים הא נמי בת גירעון היא אלא ודאי מכל הני שמעינן דגזירת הכתוב הוא דאינו מגרע כלל כשאין [שתי] שנים נותרות ונותן פדיון שלם חמשים סלעים. תוס' הרא"ש ז"ל.
גמ', פחות משתי שנים. ס"א פחות משתי שנים וליתני אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע בפחות משתי שנים כך מצאתי בכל ס"י של קלף וצ"ל דרבה ורב יוסף מתרצין הקושיא כלומר תני כך במתניתין בהדיא אין מקדישין ליגאל בגירוע ואי הוי גרסי רבה ור"י דאמרי תרוייהו תני אין מקדישין כו' הוה אתי שפיר.
גמ', יהא אדם חס על ממונו. נכסיו ולא יקדיש פחות משתי שנים לפני היובל ולהכי תני במתניתין אין מקדישין ולא תני ליגאל בגירוע כאילו התנא מכריז ומודיע להמון העם שאינם בקיאים בהלכה זו שאל יקדיש פחות משתי שנים לפני היובל שלא יפסידו יותר ממה שהם סבורים שיצטרכו לפדות בחמשים שקל ואיידי דתני אין מקדישין בסתם תני נמי ולא גואלין בסתם ולא תני בגירוע. תוס' הרא"ש ז"ל.
גמ', שמואל כר"ש ס"ל דאמר נכנסין לתוכה ואין נותנין דמיה. ואיכא שפיר קו"ח מה קדושה כבר יוצא מיד הקדש בלא פדיון שאינה קדושה אינו דין שלא תקדיש להצריך פדיון הילכך תשאר ביד הבעלים דלכהנים אינה יוצאה אלא לאחר הקדש שכבר (יוצאה) [יצאה] מרשותו אבל אי הוה סבר כר' יהודה קדושה וכהנים נכנסים לתוכה (ולא) ונותנים דמים כאילו הוקדשה לפני היובל דכיון דליכא קו"ח הוה כאילו הוקדשה קודם לכן כדאמר לקמן גבי מכר לרב דלית ליה קו"ח מכורה ויוצאה. תוס' הרא"ש ז"ל.
גמ', ר' אליעזר אומר, [צ"ל] ר' אלעזר אומר, אות י' נמחק. לו תפילין, [צ"ל] לו תפיליו, ליה תפילין, [צ"ל] ליה תפיליו. מתני', אין לו בכסות, [צ"ל] אין לו לא בכסות. דינר משובח מנה, [צ"ל] דינר משביח הוא מנה, תיבת משובח נמחק. לאיטליס משובחת, [צ"ל] לאיטלס משבחת, אות ו' נמחק. לכרך משובחת היא, [צ"ל] לכרך משבחת היא, אות ו' נמחק. משנה אחת אין מחשבין חדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים. גמ', ורמינהו. [צ"ל] משנה אחת גמ' ורמינהו, והשאר נמחק מכאן ושייך לקמן כ"ה ע"א (וע"ש באות א').
רש"י ד"ה סליקו ליה תפילין, חלצו. [צ"ל] תפיליו חלצו. ד"ה סנדלים חדשים וכו', קמ"ל. [צ"ל] קמ"ל דאע"ג. ד"ה אע"פ שאמרו וכו', נמכרים לשבח. [צ"ל] נמכרים בכסותן לשבח. שם, דינר הוא. [צ"ל] דינר משביח הוא. ד"ה ואין מחשבין וכו', וד"ה אבל הקדש מחשב חדשים וכו'. מתיבות ואין מחשבין כו' עד ד"ה גמ' ורמינהו אכ"מ ומקומו בדף כ"ה ע"א. ד"ה רב ושמואל וכו', ולא יפדה. [צ"ל] ולא יקדיש, תיבת יפדה נמחק.
תוס' ד"ה רב ושמואל וכו', וב' פונדיון (יפים). תיבת יפים נמחק. שם, משני היובל בין בכ' בין בל' או באחד מכל. [צ"ל] משני היובל בעשרה או בעשרים או בשלשים או באחד מכל. שם, שנה ושנה. [צ"ל] שנה ושנה דכן הוא עולה לפי חשבון השנים בית זרע חומר שעורים למ"ט שנים לחמשים סלעים.
<h2>דף כד:</h2>
תוס' ד"ה רב ושמואל וכו', חמשים סלעים שלימים. גליון וצ"ל דאגב דאשמועינן שיהא חס תני בסיפא ולא גואלין לאחר היובל פחות משנה נמי בלי גירוע אע"ג דליכא רבותא.
גמ', מאי טעמא דרב. בהאי דלא מצי סבר קדושה ויוצאה לאלתר ביובל [דהא אי] אקדיש קמי יובל לא הדרי ביובל אלא קדושה ויוצאה לכהנים ביובל הוי ליה למימר לרב [נראה דצ"ל דנהי דלא מצי סבר וכו' לכהנים ביובל אבל מ"מ הי"ל לרב למימר דקדושה ויוצאה לכהנים כמו שאם הקדישה וכו'. חשק שלמה] כמו שאם הקדישה מקודם ואמאי אמר רב קדושה ונותן חמשים ומשני אמר קרא אם משנת היובל ושנת היובל בכלל וא"ת כיון דהאי טעמא דקאמר רב סוף סוף לבעלים מי קא הדרא אינו מספיק לישב דברי רב וצריך לתרץ דברי רב דיליף לה מקרא א"כ למה ליה למימר סוף סוף לבעלים מי קא הדרא נימא דיליף מקרא וי"ל דלא (חשיב) [השיב] רב זה אלא לסתור קו"ח דשמואל ואח"כ פירש דטעמא דרב מקרא והדר תו קאמר דטעמא דשמואל מהאי קרא. הרא"ש ז"ל.
גמ', אם משנת היובל ושנת היובל בכלל (אות ו' נמחק) ואפילו לרבנן דלא דרשי מראשון וראשון בכלל ואע"ג דכתיב ביה עד הכא דרשי ליה מדכתיב בתרא אם אחר היובל מכלל דמשנת היובל הוי שנת היובל בכלל והאי דקאמר רב משנת היובל ושנת היובל בכלל לא בעי למימר דמשנת היובל הוי שנה שאחר היובל אלא ששנת היובל יש לה דין של כל שנה שאחר היובל דהא ליתא דבשנת היובל נותן חמשים ובשנה שאחר היובל מגרע שנה ונותן והכי הוי ליה למימר מאי משנת היובל בשנת היובל עצמה אלא איידי דנקט בפלוגתא דרבי ורבנן דמייתי לקמן האי לישנא נקטיה נמי הכא והוי מצי למפרך השתא לרב כיון דלכ"ע דמשנת היובל ושנת היובל בכלל (אי נמי) [אם כן] פונדיון למה לי אלא דניחא ליה לאקשויי מן הברייתא לאלתר ומינה קא הדר ממאי דהוי בעי למימר דאפי' לרבנן שנת היובל בכלל ואיהו אמר כרבי והדר פריך מרבי. תוס' הרא"ש ז"ל.
גמ', הא מני רבנן היא ואנא דאמרי כרבי וא"ת לרבנן נמי אליבא דרב תיקשי כיון דרב לית ליה קו"ח א"כ הוו להו לרבנן למימר קדושה ויוצאה לכהנים כי היכי דאמר רב לקמן מכורה ויוצאה וי"ל דלרב הוה פירושיה אינה קדושה לפדות אלא קדושה ויוצאה לכהנים וכה"ג אמרי' לקמן פ' בתרא גבי מכר דפריך לרב מברייתא דקתני ואם מכר בשנת היובל אינה מכורה ומשני אינה מכורה למספר שני תבואות אלא מכורה ויוצאה לכהנים הכי נמי יש לפרש הכא אינה קדושה לפדות אלא קדושה ויוצאה לכהנים. תוס' הרא"ש ז"ל.
תוס' ד"ה אמר לך וכו', אבל לפי' מורי הרמ"ר ניחא ודחקו בתוס' דלרבנן אית להו הק"ו ולא הבנתי. גליון מה שכתוב לא הבנתי ק"ל שהרי לשמואל דאית ליה הקו"ח אית ליה אפילו לרבי והקו"ח מפיק מפשט הפסוק כ"ש לרבנן דהקו"ח מפיק מסברא בעלמא שלא יהא קדוש ליגאל בשוויה כיון דגבי שדה אחוזה לא מצינו קדושה בשוויה לכן אני אומר שהוא קל להבין.
גמ', אלא לרב מאי אחר היובל, תימה מאי פריך לרב הא אוקמינא כבר מתני' כרבנן ורב דאמר כרבי וא"כ דהך סיפא דמתני' דקתני דלא גואלין אתי דלא כרבי וי"ל מ"מ ניחא ליה לתרוצי מתניתין אליבא דרב כל מה דמצי לאוקמיה כותיה. תוס' הרא"ש ז"ל. תיבת שנה נמחק.
גמ', מי כתיב ואם, [צ"ל] מי כתיב אם, אות ו' נמחק. אינה קדושה בגירוע, [צ"ל] אינה קדושה ליגאל בגירוע. הכא נמי בשנת ושנת, [צ"ל] הכא נמי משנת ושנת, אות ב' נמחק. ופונדיון רבי, [צ"ל] ופונדיון לשנה רבי.
רש"י ד"ה ורב וכו', לרבי שמעון לאו. [צ"ל] לרבי שמעון נמי לא. ד"ה ואנא דאמרי וכו', בכלל. [צ"ל] בכלל וה"נ משנת היובל ולא שנת היובל בכלל הס"ד. ד"ה אי רבי וכו', ליתיב סלע. [צ"ל] ליתיב סלע ופונדיון לשנה לא ליתיב אלא סלע. ד"ה עולה לכאן וכו', ושנת היובל. [צ"ל] דשנת היובל, אות ו' נמחק. ד"ה בשלמא לשמואל פחות משנה, קאמר דקמ"ל מתני' דבשנת יובל. [צ"ל] משנה דקאמר מתני' קמ"ל דבשעת היובל.
תוס' ד"ה רב ושמואל וכו', מ"ט סלעים. [צ"ל] דמ"ט סלעים. שם, סלע דהוא מ"ח פונדיון וזהו פונדיון. [צ"ל] סלע החמשים דהוא מ"ח פונדיון דזהו פונדיון לכל שנה עם הסלע חסר לנו פונדיון זהו פונדיון. שם, שתים אבל משתי שנים אין לו גירוע לפיכך בא התנא. [צ"ל] שתים וליכא לפיכך בא התנא, והשאר נמחק. שם, אבל כאן השמיענו לפי. [צ"ל] אבל מקדיש פחות משתי שנים לפני היובל לא ידע לפי שאין עד היובל כ"א שנה לפיכך השמיענו התנא לפי. שם, הא (קתני) מתניתין. [צ"ל] הא דקתני מתניתין. שם, אלא בראש השנה. [צ"ל] אלא מראש השנה, אות ב' נמחק. שם, אחר ראש השנה של. גליון, [צ"ל] אחר ראש השנה משנת היובל דס"ד עוד לא שלמה שנה עד יוה"כ של. שם, היובל לא נאמר ששנת היובל (מערכך) עד. [צ"ל] היובל ולא נאמר ששנת יובל נמשכת עד, ותיבת מערכך נמחק. ד"ה סוף סוף וכו', לא הדרא ומזבנא הכא הדרא ומזבנא אלמא אית להו אי לאו פירושו הוי צריך. [צ"ל] לא הדרא דמזבנא הכא הדרא דמזבנא אלמא אית ליה אי לאו הפירכא הוי צריך. ד"ה מאי טעמא וכו', כרבי בריש. [צ"ל] כרבי דאמר בריש. שם, דאמר ראשון. תיבת דאמר נמחק. שם, א"כ שנת היובל. [צ"ל] א"כ בשנת היובל. שם, שאם הקדש בא שיגאול. [צ"ל] שאם הקדיש בה שיגאול, תיבת בא ל"ש ונמחק. שם, היובל עצמו ומש"ה. [צ"ל] היובל עצמו דלא מצי למימר דרב כרבי ושמואל כרבנן ומש"ה. ד"ה אמר לך וכו', א"כ היאך קאמרי. [צ"ל] א"כ אמאי קאמרי, תיבת היאך ל"ש. ד"ה אי כרבי וכו', לשנה [ואי] דשנת. [צ"ל] לשנה כיון דשנת. שם, ההיא [רבנן היא] כדמשני. [צ"ל] ההיא כרבנן כדמשני, ותיבת היא ל"ש.
<h2>דף כה.</h2>
מתני', אין מחשבין חדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים (בדפוס הוא בדף כ"ד ע"א אבל אין שם מקומו) אין מחשבין חדשים אין מחשבין חדשי השנה שעברו בשעת פדיון לגרע כנגדן מן הפדיון אבל הקדש מחשב חדשים העתידין לבא משנת הפדיון כאילו הן שנה תמימה אע"פ שכבר עברו כמה חדשי השנה ויתן פדיון שנה תמימה ואי לא תני אלא רישא מצינו לפרושי אין מחשבין חדשים להקדש שיגרע מן הפדיון כנגד חדשים שעברו ויתן פדיון חדשים הבאים לפי שאין מחשבים בגירוע אלא שנים שלמים שמגרעים שנים שלמים ונותנין פדיון שנים שלמים הבאים כדכתיב וחשב הכהן על פי שנים הנותרות דמשמע שאין מחשבין בגירוע אלא שנים שלימות אבל חדשים אין מחשבין כלל מיהו אכתי לא ידעינן אם עברו חצי חדשי השנה כשבא לפדותה אם יש לחשב חדשים. (בכאן נמצא חסר. לשון רב"א). חדשים הבאים כאילו הן שנה. וא"ת למאי דקאמר בגמרא מאי טעם קאמר מה טעם לא גואלין לאחר היובל פחות משנה לפי שאין מחשבין חדשים להקדש א"כ בלא סיפא דאבל הקדש מחשבין חדשים ידעינן ממתניתין שההקדש מחשב חדשים הבאים כאילו הן שנה ונותן סלע ופונדיון דהכי משמע ולא גואלין בגירוע אחר היובל פחות משנה דכל כמה דלא מליא שתא לא מגרע לה לפי שאין מחשבין חדשים להקדש ויש לומר דהכי קאמר מה טעם אין גואלין אחר היובל פחות משנה משום דקיימא לן בברייתא השנויה בת"כ אין מחשבין חדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים והתם איצטריך למיתני סיפא משום דלא תני התם ולא גואלין וכו' וכמו שראו הלשון כתוב בת"כ כתבו במשנה אע"ג דלא איצטריך לסיפא במתני'. תוס' הרא"ש ז"ל.
גמ', מנין שאם אתה רוצה [צ"ל], מנין שאם רצה הקדש (תיבת אתה ואות ו' נמחק). [שם] לעשות חדשים שנה. עושה היכי דמי כו' פרש"י ז"ל במשנתינו אבל הקדש מחשב חדשים כלומר אם ריוח של הקדש שנחשוב אותה יציאה ממה שיצאה כי הא דמפרש לקמן וכו' עד הכא ודאי מחשבין אותן ביציאה גמורה ולא נהירא האי פירושא דבת"כ משמע דתרי עניני נינהו [דתני תחילה] אין מחשבין חדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים ודריש ליה מקרא והדר תני מנין שאם רצה להקדש לעשות חדשים שנה עושה ועוד היכי דריש מוחשב לו ליפות כח של הקדש דלישנא דוחשב משמע גירוע לפי חשבון ועוד דגרסי' בכל הספרים שאם רצה לעשות להקדש חדשים וכו' וכן נמצא בספר ישן (חסר כאן לשון רב"א) כאילו הן שנה ואינו מגרע כלום החסר כאן נחשב חדשים שעברו כאילו הן שנה ליפות כח ההקדש כדי שלא ישארו חסר כאן חמשים סלעים להכי קאמר מנין שאם רצה המקדיש לעשות חדשי חצי שנה הבאים כאילו הן שנה והוי ליה שתי שנים עד היובל ולא יצטרך ליתן אלא שני סלעים ושני פונדיון ת"ל וחשב מ"מ אע"פ שאין שתי שנים שלימות נותרות יחשב לפדות בגירוע כאילו היו שתי שנים שלימות. תוס' הרא"ש ז"ל.
מתני', נותן סלע ופונדיון לשנה ואע"פ כשתחשוב סלע ופונדיון למ"ט שנים תמצא חמשים סלעים ופונדיון דסלע הוא מ"ח פונדיון הא אמרי' בבכורות פונדיון זה מה טיבו קולבן (לפי פי') [פי' לפי] כשתחלק הסלע היתר על סלעים למ"ט שנים לא יתחלק יפה אם לא שתוסיף עליו פונדיון אבל אין לפרש שהפונדיון הוא להכריע דהא אמרי' בגמרא המקדיש כו' ונותן חמשים ולא קאמר חמשים ופונדיון ואינה ראיה כלל דהואיל ואותו פונדיון אינו אלא להכריע לא חש למנותה ולעולם אימא לך דאפילו פדה בתחילת היובל נותן חמשים ופונדיון דתניא בת"כ ואם משנת היובל וגו' ונאמר כערכך יקום. נותן מ"ט סלעים (ומ"ז) [ומ"ט] פונדיון והלא סלע זה אינו אלא מ"ח פונדיון פונדיון מה טיבו קולבון לפרוטרוט אלמא אפילו בשנה ראשונה נותן הפונדיון היתר. תוס' הרא"ש ז"ל.
גמ', וליקדשו באפי נפשייהו תימה היכי ס"ד שלא יהו קדושים [דלא יהא] אלא בור ושובך הא תנן בפרק המוכר את הבית המקדיש את השדה הקדיש כולן בור ושובך וי"ל דהכי פריך וליקדשו באפי נפשייהו לפדותן כדין שדה אחוזה לפי חשבון בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף כי הוה ס"ד דה"ק אין נמדד עמהן להיות נפדין כפי שדה אחוזה אלא נפדין בשוויין וכי תימא כיון דלא הוו בית כור לא קדישי לפדות לפי חשבון זה [והתניא כו']. תוס' הרא"ש ז"ל.
גמ', אי הכי פחות מכאן נמי. תימה [מאי] אא"ב איכא הא מסלעים איכא למפרך אי הכי ממה נפשך דהא לא ע"י זריעה נינהו וי"ל דה"פ אא"ב דלאו בזריעה תליא מילתא אז ניחא למימר דאם יש שם נקעים עמוקים עשרה או סלעים גבוהים אין נמדדין עמה דשדה בפני עצמה היא אבל פחות מכן אין לו שם שדה בפני עצמה אבל השתא דמוקמת לה דאינה ראוי' לזריעה אפי' בפחות מכן נמי כיון דאינן ראויין לזריעה היה לנו לפדותן בפני עצמן. תוס'. אי הכי אפי' פחות מכאן נמי לשון אי הכי קשה דאפילו אם לא מוקמי' ליה בנקעים מלאים מ"מ תקשי ליה סלעים דאין ראויין לזריעה דהשתא נמי פריך מינייהו מדאיצטריך לשנויי שדרי דארעא מיקרו וי"ל מעיקרא הוה ניחא ליה דהוה מפרש דהני סלעים ראויים לזריעה כגון שיש עליה עפר מלמעלה ומשום דגובה עשרה או עמוקים עשרה חשיבי שדה באפי נפשה וכיון דלית בהו בית זרע חמר שעורים לא מיפרקי לפי בית זרע חמר שעורים אבל פחותים מעשרה נחשבין מאותה שדה ונפדה לפי חשבון חמר שעורים כיון דראויין לזריעה אבל השתא דאוקמת להו בשאינן ראויין לזריעה אפי' פחות מכאן יהו נפדין בשיווין ולא יהו נפדין לפי חשבון בית זרע חמר שעורים. תוס' הרא"ש ז"ל.
מתני', נותן סלע ופונדיון. עיין בהרגמ"ה דף ל' בפי' משנה של מכרה לראשון במנה. שבעלים נותנין, [צ"ל] שהבעלים נותנין.
רש"י ד"ה באמצע יובל וכו', פחות שנה דקאמר. [צ"ל] פחות משנה דקאמר. שם, שנה שלימה הס"ד, ומה"ד מתני' (תיבות ואין מחשבין כו' מפרש בגמרא נמחק) אבל הקדש מחשב חדשים. כלומר ואם ריוח של הקדש הוא שנחשוב אותה יציאות חצי שנה שיצא כי הא דמפרש לקמן דאקדשה בפלגא דארבעין ותמני דאי חשבת לההיא יציאה הוי ליה פחות משתי שנים לפני היובל ולא מיפרקא בגירוע אלא בחמשין ואי אמרת דאין מחשבין אותן חדשים שיצאו הוה ליה שתי שנים לפני היובל ואיכא פסידא דהקדש דלא שקיל אלא שני סלעים ושני פונדיון הכא ודאי מחשבין אותה ביציאה גמורה הס"ד ומה"ד גמ'. ד"ה ואחד כל האדם וכו', בית חומר בחמשים. [צ"ל] בית כור בחמשים, תיבת חומר נמחק. ד"ה ולא כור תבואה וכו', לא בעי חמשים אלא. [צ"ל] לא בעי למיתב חמשין אלא. ד"ה ולא מפולת שוורים וכו', ע"פ המחרישה. [צ"ל] ע"פ כל המחרישה. שם, במפולת זרע. [צ"ל] במפולת שוורים, תיבת זרע נמחק. ד"ה אי נמי לא אכלה וכו', ושנה מיובל. [צ"ל] ושנה שעברה מיובל. ד"ה אינה יוצאה מידו וכו', כי היכי דהוה אי פריק. [צ"ל] כי היכי דאי הוה פריק.
תוס' ד"ה וליקדשו באפי נפשייהו, פירשתי בב"ב. [צ"ל] נפשייהו מה שפי' רש"י בקדושין בפרק האומר ורשב"ם בפ' המוכר את הבית לא נהירא שהרי אפי' שדה אחר יכול לגאול לחצאין כדמסיק בפ"ק דקדושין דלוה וגואל וגואל לחצאין פירשתי בב"ב. ד"ה ליעידה וכו', לנחלה ואין. [צ"ל] לנחלה שהרי הבן הוא קודם לנחלה ואין.
<h2>דף כה:</h2>
גמ', כיון דלענין ייבום בן ובת כי הדדי נינהו מוקמה. וא"ת כיון דבעי למימר דבת מוקמה משום דפטרה אח מייבום כו' א"כ אמאי לא קאמר נמי טעמא דבן קודם לאח משום דפטר מייבום וי"ל דאין טעם זה מספיק מעיקרא לרבות בן משום דפטר מן הייבום אדרבה היה לנו לרבות אח שכן קם תחת אחיו לייבום אבל בתר דרבינן בן מטעם שכן קם תחת אביו ליעידה ולעבד עברי מעתה יש לנו לדמות בת לבן מטעם דפטרי מן הייבום. הרא"ש ז"ל.
גמ', ודין הוא בשל אחרים וכו'. ובת"כ אמרי' השדה בצאתו מלמד ששדה לשון זכר ותימה מאי נפקא מיניה ופי' הר"ר יום טוב מיואני דבשעת הקדש צריך לפרש לשון זכר וליתא דבכתובות אמר לכשאפדנה תיקדוש ופר"י דנ"מ הכא דאי שדה לשון נקבה הוי אמינא דתהיה אשדה קאי וה"ק והיה השדה אם גאלה הכהן מגזבר תהיה לו כאחוזתו ולא תצא מתחת ידו אבל השתא דשדה לשון זכר א"כ ע"כ תהיה לא אשדה קאי אלא אאחוזתו קאי כדדרי' הכא אחוזתו תהיה שלו ולא שדה זו שלו. הר"י ז"ל בגליון. והקשה הר"ר יהודה מקורביל ואפילו אי הוה שדה לשון נקבה (אמאי איצטריך קרא) [נימא דאתא] לאשמועינן דהשדה ישאר לכהנים [דאל"כ אמאי איצטריך קרא] מקו"ח שמעינן ליה ודין הוא בשל אחרים אני זוכה כו' וי"ל דמילתא דאתיא בקו"ח טרח וכתב ליה קרא או שמא איצטריך לשום דרשא ואע"ג דמקרא ויקם שדה עפרון מפקינן נמי שדה לשון זכר מ"מ הוי אמינא דהוה אנדרוגנוס כמו כמה (תיבות) [שמות] אבל השתא דבהאי קרא גופיה כתיב לשון זכר ע"כ תהיה אאחוזתו קאי. מהר"י ז"ל והכל הוא תוס'.
גמ', גמר קדש קדש וכו'. גליון תימה אמאי לא גמר משדה החרם דאיתקש ליה שהוא לכהנים בחנם ולקמן דקאמר בשדה חרם דבא ללמד ונמצא למד נימא שבא ללמד לשדה אחוזה שתהא לכהנים בחנם וי"ל לפי שנתקבלה ג"ש דקדש קדש הוצרך ר"ש גם ללמד ג"ש לאפוקי ג"ש דרבי יהודה וא"ת אמאי לא יליף מחטאת ואשם שהם מתנה לכהן וי"ל משום דבשדה אחוזה כתיב לכהן וילפינן כבשי עצרת דכתיב בהו לכהן או ממקדיש בית דכתיב ביה לכהן. הרא"ש ז"ל.
גמ', אומר איש הרי, [צ"ל] אומר לאיש הרי. אחר ולא לבן, [צ"ל] אחר לאחר ולא לבן. יגאל השדה, [צ"ל] יגאל את השדה. לכהן הרי תחת, [צ"ל] לכהן והרי היא תחת. מתני', נקראת רטושי, [צ"ל] נקראת שדה רטושי. ורבי נמי, [צ"ל] ורבי יהודה נמי.
רש"י ד"ה ליעידה וכו', העבריה ורוצה בה ליעדה. [צ"ל] העבריה ורצה בנו ליעדה. ד"ה ולעבד עברי וכו', גאלו בנו. [צ"ל] גאלו ה"נ אם גאלה בנו. ד"ה בשל אחרים וכו' זוכה, אם גאלה. [צ"ל] זוכה אלמלא גאלה, תיבת אם ל"ש. ד"ה כהנים נכנסין לתוכה כו', לתוכה כו'. תיבת וכו' נמחקה.
תוס' ד"ה אחוזתו וכו', חרמין דדייק ק"ו. [צ"ל] חרמין דדחה ק"ו. שם, ק"ו וי"ל. [צ"ל] ק"ו דהכא וי"ל. שם, כ"ש [וכו'] והכתיב. [צ"ל] כ"ש ופריך והכתיב. שם, בידו [ומשני] דילפינן. [צ"ל] בידו ודחי משום דילפי'. שם, שדה שהיא אחוזה דאינה יוצאה. [צ"ל] שדה אחוזה דהכא מהתם דאינה יוצאה, תיבת שהיא נמחק.
<h2>דף כו.</h2>
גמ', אימת אילימא ביובל ראשון וכו'. מכאן קשה לגירסת רש"י שגרס במשנתינו גאלה אחר ואח"כ גאלה בעלים יוצאה מידו לכהנים דא"כ ביובל ראשון נמי [אינה] שדה אחוזה אם גאלה אחר הלכך נראה דגרסי' גאלה אחר או אחד מן הקרובים [ואחר כך גאלה בעלים] אינה יוצאה לכהנים ביובל וכן נמצא בספר הרמב"ן ולהכי פריך אי ביובל ראשון אפי' מכרה הגזבר לאחר וגאלה בעלים הויא לה שדה אחוזה ומפרשים לקרא הכי ואם לא יגאל השדה ביובל הראשון ומכרה הגזבר לאיש אחר לא יגאל בתורת שדה אחוזה ביובל שני. תוס' הרא"ש.
גמ', אי לר' יהודה ולר"ש לכהנים נפקין. וא"ת ולוקמא כר"י ור"ש ומיירי כגון שקנה ביובל שני מן הכהנים שנכנסו לתוכה וי"ל דלשון גאולה משמע ממקום שאינה נחלטת ולר' יהודה ולר' שמעון הוי ליה למימר נקחת כיון שהיא לחלוטין ביד הכהנים. תוס' הרא"ש ז"ל.
גמ', אלא לאו ר' אלעזר וש"מ טעמא דר' אלעזר מהכא. כלומר מדאיצטריך עוד לומר דנגאלת להיות לפניו כשדה מקנה ולא כשדה אחוזה ולא מתוקם אלא ביובל שני שמעינן דביובל שני שייך ביה גאולה וא"ת ברישא דברייתא כל כמה דלא ידע דרשה דעוד מאי קאמר יכול לא תהא נגאלת מה גאולה שייך דאכתי לא ידע דאין כהנים נכנסים לתוכה וי"ל דידע שפיר דרש דעוד דשייך גאולה ביובל שני אלא שכן דרך התנא לסבב הדבר עד שיגמר הדרש שלו. הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
גמ', בשדה שיצאתה לכהנים. כגון שדה אחוזה שהקדישה בעלים וגאלה אחר לפני היובל שיוצאה לכהנים ביובל ובא הכהן אשר הגיע לו אותו שדה והקדישה והיינו ביובל שני ואתו בעלים למיפרקה דסד"א דאי לא כתיב כי אם לא יגאל דלא תיפרוק שתהא לפניו אפילו כשדה מקנה ת"ל עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא כשדה מקנה פי' ותחזור לכהנים ביובל והשתא קאי והיה השדה בצאתו ביובל אשני דרכים דמיירי בהו קרא בין אואם יגאל את השדה בין אואם מכר את השדה לאיש אחר דלעולם קרא בשני ענינים איירי כדפי' לעיל וא"כ לר"א נמי פירושא דקרא הכי הוא ולעולם תיבעי לך מאי טעמא דר"א ומסיק מאי הוי עלה פי' מ"ט דר"א אמר רבא אמר קרא כו' פי' בצאתו משמע שיוצא מיד אחר שגאלה מיד הגזבר אבל כל זמן שהוא ביד הגזבר לא יצא ביובל. תוס' טוך.
גמ', רבי אליעזר אומר, [צ"ל] רבי אלעזר אומר, אות י' נמחק. דרבי אליעזר כדתניא, [צ"ל] דר' אלעזר כדתניא, אות י' נמחק. ואיצטריך לא יגאל ואיצטריכא למיכתב לאשר קנהו דאי, [צ"ל] ואיצטריך למכתב לאשר קנהו ואצטריך למכתב לא יגאל דאי.
רש"י ד"ה מאי טעמא וכו' וגו' והיה וכו', ורבי אליעזר מפרש ליה. [צ"ל] וגו' אם מכר את השדה וגו' והיה כו' ור' אלעזר מסרס ליה. ד"ה לאו. מה"ד אלא לאו. שם, דאמר שני. [צ"ל] דאמר ביובל שני. ד"ה שיצאתה לכהנים וכו', והקדישה ביובל. [צ"ל] והקדישה כהן ביובל. ד"ה בשנת היובל ישוב וכו', וגאלה לזה. [צ"ל] וגאלה אחד מיד גזבר ההקדש בשויה כשיגיע היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו הס"ד, ומה"ד יכול לאשר קנהו זה מאתו דהיינו גזבר שמכרה לזה הס"ד. ד"ה ת"ל לאשר לו וכו', שהקדישה, וד"ה יכול תחזור לבעלים. [צ"ל] שהקדישה סתם מכר אינה אלא עד היובל הס"ד, ומה"ד וגאלה אחר מיד הקדש יכול כשהיא חוזרת ביובל תחזור כמו שדה מקנה ותחזור לבעלים. ד"ה בצאתו וכו', קרא הקדש יהא. [צ"ל] קרא דהקדש יהא.
תוס' ד"ה ורבי שמעון וכו', לכהנים ולא איצטריך. [צ"ל] לכהנים למר איצטריך, תיבת ולא נמחק.
<h2>דף כו:</h2>
גמ', אינה נגאלת אחוזה, [צ"ל] אינה נגאלת שדה אחוזה. לרבי אליעזר, [צ"ל] לר' אלעזר, וכצ"ל בכל העמוד. והתניא ישוב, [צ"ל] והתניא בשנת היובל ישוב. הארץ מה תלמוד לומר, [צ"ל] הארץ יאמר לאשר לו אחוזת הארץ מה תלמוד לומר. כלל כתב, [צ"ל] כלל אבל הכא דקא הדרא תיהדר למרה קמא כתב. דמי דתיקום בידיהו, [צ"ל] דמי תיקום בידיהו. רבי אליעזר אומר אין הכהנים, [צ"ל] רבי אלעזר אומר לעולם אין הכהנים. ר' אליעזר אומר אין הכהנים, [צ"ל] רבי אלעזר אומר לעולם אין הכהנים. מתני', כשדה, ב"ב דף ע"ב. שנאמר אם משדה, [צ"ל] שנאמר ואם את שדה. אחוזה לימא כו', אחוזה. ס"א ואילו ר"י ור"ש מת אביו ואחר כך הקדיש לא צריך קרא לימא כו' [וכ"ה הגירסא בגיטין (דף מ"ח) ובב"ב (דף ע"ב ע"ב) אכן התוס' בב"ב שם כתבו דלפי הסוגיא דב"ב שם א"א לגרוס כן ע"ש. חשק שלמה]. תוס' ד"ה איבעיא וכו', הגזבר ובלא, [צ"ל] הגזבר אבל הכא דלא.
<h2>דף כז.</h2>
גמ', אשכח ודרשי לכתוב, [צ"ל] אשכח ודרוש לכתוב. אשר לא שדה אחוזתו, תיבת שדה נמחק. מאי משדה אחוזתו, תיבת אחוזתו נמחק. לאפוקי מדישראל דלא, [צ"ל] לאפוקי מישראל דלא. תנא סיפא נמי בין לאחר היובל בין לפני היובל, [צ"ל] תנא נמי סיפא בין לפני היובל בין לאחר היובל. מתני', היובל אומר לו, ס"א היובל נוהג אומרים לו. גמ' ורבי יוסי כביצה נמי, [צ"ל] ורבי יוסי סבר בביצה נמי. מתני', מנכסיו עד עשר, [צ"ל] מנכסיו עשר, ותיבת עד נמחק, וכצ"ל לקמן. בעשרים ואחת, ס"א בעשרים ואחד.
רש"י ד"ה אפי' ישראל נמי וכו', מקדישין לפני היובל. [צ"ל] מקדישין בין לפני היובל. ד"ה הניחא לשמואל וכו', כהנים קדשה. [צ"ל] כהנים ולוים קדשה. ד"ה איידי וכו', רישא ישראל תנא סיפא גבי לוים. [צ"ל] רישא גבי ישראל תנא סיפא גבי כהנים ולוים. ד"ה שהבעלים נותנין חומש וכו', דבזמן שנוהג אין. [צ"ל] דבזמן שהיובל נוהג אין. ד"ה לא אמר זה באיסר וכו', בביצה שהקדש. [צ"ל] בביצה ואפ"ה אמר לו גזבר הרי (לך) [היא] שלך שהקדש. ד"ה טפי ופריק לה וכו', ופודה יותר. [צ"ל] ופודה אותה יותר.
תוס' ד"ה מאי וכו', קודמת (למצות) לכל. [צ"ל] קודמת לכל, תיבת למצות נמחק.
<h2>דף כז:</h2>
מתני', הבעלים נותנין עשרים ושש. גליון ק"ק וכי מפני שיעלה בדמים יתר מכדי שוויה ניכוף לבעלים לתת וי"ל אם יראו הבעלים שיעלוהו יותר משויו יאמרו תפדו אתם ואני אעלה את החומש. הר"י והרא"ש ז"ל.
גמ', תנ"ה ב"ש כו'. תימה אמאי מייתי אי משום לישנא דאיפוך אין זו סברא דמייתי תנ"ה כיון שהוא צריך להפך הברייתא וי"ל דמייתי שפיר דלכל הלשונות איכא תנא דס"ל כרב חסדא ומיהו דחיק לאוקמי ב"ה כרב חסדא. תוס'.
גמ', ה"ק. תימה מאי רבותא איכא הכא. תוס'.
גמ', ממשכנין עד עשר, [צ"ל] ממשכנין מנכסיו עשר, ותיבת עד נמחק. מנכסיו עד עשר אמאי וליתן דבן ארבעים בהדיה, [צ"ל] מנכסיו עשר אמאי ליתן בן ארבעים בהדיה. מנכסיו עד עשר אמאי ליתן דבן שלשים בהדיה, [צ"ל] מנכסיו עשר אמאי ליתן בן שלשים בהדיה. ליתב דבן עשרים, [צ"ל] ליתיב בן עשרים. משל עשרה, [צ"ל] משל עשר, אות ה' נמחק. אלא אמר רב חסדא, תיבות אלא אמר רב חסדא בס"א אינו. שלי כו' בעשרים וחמש נותנין שלשים, [צ"ל] שלי בעשרים וחמש הבעלים נותנין ל', תיבת כו' נמחק. בחריקין דאמור, [צ"ל] בחריקין אמר זעירא דאמור. ודינר בעלים, [צ"ל] ודינר הבעלים. אי לא נישום, [צ"ל] אי דלא נישום. ובית שמאי מחמירין אי, [צ"ל] ובית שמאי מחמירי אי. וב"ש מחמירין אמר, [צ"ל] וב"ש מחמירי אמר. לא אמרי אתא, [צ"ל] לא דאמרי אתא.
רש"י ד"ה אמר אחד בעשרים וחמש וכו', כמה דשמאי אחריני. [צ"ל] כמה דשיימו אחריני. שם, דהא קרן דידיה הוי. [צ"ל] דהא קרנא דהאי הוי. ד"ה לא שנו, בר ל' בר חמשין נמי אירצי במ'. [צ"ל] בר ל' בר חמשין נמי שייך בהו דבר חמשין ארצי במ'. ד"ה משלשין ביניהן, שנים ושלשה. תיבת שנים נמחק. שם, בשוויה חמש סלעים. [צ"ל] בשוויה בחמש סלעים. ד"ה [בעה"ב אומר בסלע], ממעשרו וגו' ואחר הפודה אין. [צ"ל] ממעשרו וגו' והאחר הפודהו אין. ד"ה ליתן חשבון המגיע, על עילויו. [צ"ל] ליתן חשבון המגיע עם עילויו, תיבת על נמחק.
תוס' ד"ה למימרא וכו', למיפרך דהבעלים אומרים. [צ"ל] למיפרך ארישא דתנן הבעלים אומרים. שם, ואיסר קודם. [צ"ל] ואיסר של סלע ואיסר קודם. ד"ה תניא וכו', ומדקדק הש"ס למצוא. גליון, [צ"ל] ודחיק תלמודא לאוקמה מילתא דרב חסדא כב"ה ואין יכול למצוא.
<h2>דף כח.</h2>
מתני', מחרים אדם מצאנו ומבקרו וכו' לכאורה נראה שאם החרים כל צאנו ואע"פ שנשאר כל בקרו לא הוי חרם וכן אם החרים כל עבדיו אע"פ שנשארו שפחותיו מדקתני מצאנו דמשמע מקצת צאנו ולא כל צאנו וכן כולם וא"א לומר כן דאמרי' בגמרא מנה"מ ומייתי ברייתא דדרשי מאדם ולא כל אדם ומבהמה ולא כל בהמה משמע אם נשאר לו מקצת אדם או מקצת בהמה הוי חרם וצריך לומר דמצאנו ומבקרו הכל אחד וכן מעבדיו ומשפחותיו. הרא"ש ז"ל. גליון.
גמ', יכול יחרים אדם בנו כו'. גליון, נראה בנו נקט אגב בתו ובכדי נקט דבתו וכל אינך סד"א זכות שיש לו בהם יכול להחרימו אבל בבנו אין בו זכות מן התורה עכ"ל הרא"ש ז"ל אבל הר"י ז"ל כתב דהו"א משום שזוכה במציא(ו)תו מדרבנן יכול להחרימו.
מתני', הכהנים (והלוים) אין מחרימין [שהחרמים שלהם] כלומר אף אם יחרימו הרי הם זוכים בהם מיד ותימה מאי נתינת טעם הוא זה מ"מ יהא חרם וימעלו בו עד שיאמר אני רוצה לזכות בו וכ"ת חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו [מ"מ] נפקא מינה אם החרים מטלטליו שהם ברשות אחר וצריך עיון. הרא"ש ז"ל.
מתני', כי אחוזת עולם היא להם. וא"ת לר"מ דאמר מתנה אינה חוזרת א"כ לא כתבו במתנה קרקעותיהם וי"ל דודאי לא דבר הכתוב רק מדבר שאין חוזר מגזרת הכתוב כגון חרמים דכתיב לא יגאל ולא ימכר וכגון מוכר בית בבתי ערי חומה שהן לצמיתות עלמין ועיין בתוס' לקמן [דף ל"א ע"ב] הר"י ז"ל.
גמ', בשלמא מקרקעי כו'. וא"ת לר"מ דאמר מתנה אינה חוזרת ביובל לא היה להם ליתן שדותיהם במתנה לפי שלא יחזרו להם עוד וכתיב אחוזת עולם היא להם וי"ל דמזה לא הזהיר הכתוב דמסתמא לא הזהיר אלא מדבר שאינו חוזר מגזירת הכתוב כגון חרמים דכתיב בהו לא יגאל ולא ימכר א"נ כגון מכירה דבתי ערי חומה שהן לצמיתות לקונה אותו אבל דבר שלא דיבר בה הכתוב כגון מתנה מזה לא הזהיר הכתוב א"נ י"ל מתנה אע"ג שאינה חוזרת ביובל מ"מ לא מיקרייא אינה חוזרת שהרי בידו לגואלה כמו מכר כדתנן לקמן בפ"ב הגיע י"ב חדש ולא נגאלה היתה חלוטה אחד הלוקח ואחד הניתן לו במתנה משמע אבל עד סוף י"ב חדש בידו ליגאל בין מוכר בין נותן וכן מצא מורי הרמ"ר גבי מוכר שדה אחוזה וגאל את ממכר אחיו לרבות הניתן לו במתנה וכיון דבידו לגואלה אין זו הפקעה והוי שפיר עדיין אחוזת עולם. תוס' החסרים בדפוס.
מתני', אדם חס, [צ"ל] אדם חייב להיות חס. גמ', ת"ל אך דברי, [צ"ל] ת"ל אך כל חרם דברי. אדם חס, [צ"ל] אדם חייב להיות חס. ואי אשמעינן הני תרתי, [צ"ל] ואי אשמעינן שדה משום דחיותיה אבל אדם סגיא ליה בשמעא בעלמא ואי אשמועינן הני תרתי. הכתיב אחוזת, [צ"ל] הכתיב כי אחוזת. לא נחלק אלא, [צ"ל] לא נחלק עליו אלא.
רש"י ד"ה והיכי דמי וכו', קרן בין חומש כ"ו. [צ"ל] קרן וחומש כ"ו, תיבת בין נמחק. ד"ה הבעלים קודמין וכו', דאמור ברישא. [צ"ל] דאמור בעלים ברישא.
תוס' ד"ה דתנו רבנן וכו', ועוד דאיכא בפרק. [צ"ל] ועוד דמייתי בפרק, תיבת דאיכא נמחק. ד"ה (אלא) [ת"ל] בהמה. מה"ד מה ת"ל בהמה, תיבת אלא ל"ש ונמחק. שם, וא"ת א"כ שדה אחוזה נמי שהרי כו'. [צ"ל] וא"ת והא שדה אחוזה אין בידו למכרו לעולם שהרי כו', ותיבות א"כ שדה אחוזה נמי ל"ש ונמחק. שם, א"נ י"ל. [צ"ל] א"נ במתנה דאינה חוזרת ביובל כר"א דאמר ביש נוחלין אליבא דר"מ א"נ י"ל. שם, יש לו רשות למוכרה. [צ"ל] יש לו רשות למוכרה לעולם כלומר כל זמן שהיא בידו יש לו רשות למוכרה. שם, אין לו רשות למוכרה. א"נ י"ל דייפוי כח הוא זה האי דיש לו רשות למכור בהמתו אבל בתו הורע כחו דאין לו רשות למוכרה לעולם אבל בשדה אחוזה כ"ש שיפה כחו שהיא חוזרת אלא כשהיה מוכרה [צ"ל שהיא חוזרת לו ויכול לחזור ולמוכרה. חשק שלמה].
<h2>דף כח:</h2>
גמ', שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה. הא דלא מייתי קרא דכל חרם בישראל משום דההוא מוקי במטלטלין או למדרש דהרי הן כחולין כשנתנה לכהן. הר"י ז"ל בגליון.
מתני', סתם חרמים לבדק הבית. וקשה קרא דכל חרם בישראל לך יהיה דמשמע סתם חרמים לכהנים מאי קעביד וכ"ת כשפירש שהחרים לכהנים כדפי' רש"י בפי' החומש תיקשי לך מאי חזית דנפרש קרא דכל חרם בישראל לך יהיה במפרש וקרא דכל חרם קדש קדשים הוא בחרם סתם איפוך אנא ונראה לי דמסתבר שרצון האדם וחפץ דעתו שיהיו נכסיו לשמים. הרא"ש ז"ל.
מתני', סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה. תימה אמאי לא דרשי ליה מדכתיב כל חרם בישראל לך יהיה וי"ל משום דבהאי קרא כתיב בהדיא החרם לכהן משמע להו מפורש טפי וא"ת כיון דרבנן מוקמי קרא דכל חרם בישראל קדש קדשים להך דרשה שהחרם חל על קדשים מנ"ל שאם החרים נכסים לבדק הבית שחלה קדושה עליהם בלשון חרם ונראה לי משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ופשטיה דקרא משמע שאם החרים נכסיו שהם קדושים וא"ת לר' יהודה בן בתירא דאמר סתם חרמים לבדק הבית הא כתיב בקרא לא יגאל ורש"י פי' בפירוש החומש דמוקי קרא דלא יגאל במפרש לכהנים. הרא"ש ז"ל.
מתני', מחרים אדם כו'. הקשה הר"ר אלחנן דבגמרא דרשינן מיניה דכל זמן שהן ברשות הבעלים הרי הם כהקדש לכל דבריהם ותירץ דמפשטיה דקרא דכתיב קדש קדשים שמעינן שהן כהקדש והך דרשה מדכתיב לה' דמשמע דחלין על דבר שהוא לה'. הרא"ש ז"ל.
גמ', קנאו. עי' תוס' מנחות דף ע"ג ע"א. הרי בכהן, ס"א הוי אומר בכהן. אלא שיובל בתחילתו והשמטה בסופה אדרבה, [צ"ל] אלא שהיובל בתחילתו ושביעית בסופה מאי אלא שהיובל אדרבה, תיבת והשמיטה נמחק. משום הכי הואי אימא, [צ"ל] משום הכי הוא אלא אימא. וליקוש. עי' תוס' תמור' דף ל"ב ע"א. דמקיש ואיכא דלא, [צ"ל] דמקיש ואיהו דלא. מתני', אלא נותנים לכהנים כתרומה, [צ"ל] אלא ניתני' לכהנים, ותיבת כתרומה נמחק. קדשים קלים. עי' תוס' בכורות דף נ"ג ע"ב. אף על פי שאינו רשאי הבכור, ס"י אע"פ שאינו חייב הבכור, וכן גריס רש"י ז"ל.
רש"י ד"ה לך יהיה וכו', בכלל האשם. בכלל הס"ד, ומה"ד לה' לכהן האשם. שם, מת משלם. [צ"ל] מת הגר משלם. ד"ה ואם נדבה היא וכו', דידיה. [צ"ל] דידיה היא הס"ד. ד"ה אלא אומדין וכו', כהן דההיא דיהיב. [צ"ל] כהן דהא דיהיב, תיבת דההיא נמחק. שם, שקיל בתורת. [צ"ל] שקיל ליה בתורת. תוס' ד"ה לבן בתו וכו', למימר לבן בנו או. [צ"ל] למימר לבנו או.
<h2>דף כט.</h2>
רש"י ד"ה שהקדיש שדה חרמו וכו', תהא שלי. גליון לאו דוקא נקט שהרי הקדישה אלא ה"פ הרי היא תחת ידי דשייך אני בה טפי מכל אינשי וישנה תחת ידי שהרי לא החזיק בה גזבר. הר"י ז"ל.
תוס' ד"ה שקול וכו', והא אמר. עי' תוס' בכורות דף נ"ג. שם, והא. גליון, והא דאמרי' לקמן והא מעשה דפומבדיתא מקרקע נמי הוה משמע מקרקע נמי אגב מטלטלים י"ל דאע"פ שהיו גם מטלטלים מיהו הוא לא צוה לפדות כי אם הקרקעות א"נ הא דקאמר נמי קאי אהא דקאמר הא במקרקע והא במטלטלי ופריך והא מעשה דפומבדיתא הוה נמי במקרקע דאילו הוי מטלטלי לא היה אומר לו לפדותם אלא ירקבו או יוליכם לים המלח. הרא"ש ז"ל.
גמ', לפרסומי מילתא ופדיון כרם רבעי אין צריך שיהא ארבע זוזי לפרסומי מילתא דדוקא הקדש וחרם דאית לה קלא צריך לפרסם גם הפדיון שידעו שאין נהנין מן ההקדש אבל כרם רבעי אין לו קול. הרא"ש ז"ל.
גמ', הוה יהיבנא כולהו לכהנים. קשה היכי יתנם לכהנים והלא מקרקע הוו והם לכהנים שבאותו משמר כדאמר לעיל ואינן ידועים וא"כ למי יתנם וי"ל דה"ק הו"א שכך הדין שהן לכהנים דסתם חרמים לכהנים ואין להם פדיון א"נ כדקאמרי' בשמעתין מקרקעי דחו"ל כמטלטלין דא"י דמי ויכול ליתנם לכל כהן שירצה. הרא"ש ז"ל.
גמ', ותניתו הלכה כרבי יהודה בן בתירא ההוא, [צ"ל] ותניתו ר' יהודה בן בתירה הלכה כר"י ההוא. שקול. עי' תוספות מנחות ק"ז ע"ב. ושדינהו. עי' תוס' בכורות נ"ג ע"ב. שוה פרוטה. מנחות דף צ"א. אימר דאמר שמואל. עי' תוס' ב"מ נ"ז. קיים דאיכא פסידא אבל בזמן הזה, [צ"ל] קיים משום פסידא דהקדש אבל בזמן הזה. עי' תוס' מנחות דף ע"ט בכורות דף ל'. אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר, עיין בהריטב"א קדושין דף פ"ג. שדה החרם נוהגת אלא, [צ"ל] שדה אחוזה אלא. מתני', אומר לא יקדיש כו' שהרי כבר נאמר לא יקדיש א"א לומר לא יקדיש שהרי, [צ"ל] אומר אל יקדיש כו' שהרי כבר נאמר אל יקדיש א"א לומר אל יקדיש שהרי. גמ' לאקדושיה, [צ"ל] לאקדושיה ורבי ישמעאל האי כל חרם קדש קדשים מאי עביד ליה סבר ליה כר"י בן בתירא.
רש"י ד"ה בשלמא רבנן וכו', טעמא וקרא. [צ"ל] טעמייהו וקרא, אות א' נמחק. ד"ה שהקדיש שדה חרמו וכו', כהן שדה שלא. [צ"ל] כהן זה שלא, תיבת שדה נמחק. ד"ה תלמוד לומר כשדה החרם כו', דהאי קרא. [צ"ל] והאי קרא, אות ד' נמחק. ד"ה סבר לה כר' ישמעאל וכו', במתניתין מיקדיש ואל. [צ"ל] במתניתין מתקדיש ואל.
<h2>דף כט:</h2>
מתני', רבי אלעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה גליון תימה אמאי נקט לפני ר"ה הא אמרינן לעיל בפ' השג יד דשתי שנים האמורים בשדה אחוזה מעת לעת ומפקינן ליה מהאי קרא דדריש ר' אלעזר בגמרא ויש לומר דלרבותא נקט לפני ר"ה דאע"ג דאמרי' בעלמא שלשים יום לפני ר"ה חשובין שנה הכא לא חשיבי שנה אלא בעינן שתי שנים מעת לעת. הרא"ש ז"ל.
גמ', אלמא איסורא (תיבת קסבר נמחק) נמי איכא דאפי' קרקושי כו' ומיהו נראה לר"י דאם שניהם נתרצו המוכר והלוקח אע"פ שעש(א)ו איסור מהני מיהא מה שעשו(י) עשוי והר"ר אלחנן בנו היה אומר דלא מהני מה שעשו ודקדק מן הלשון דאמר אפי' קרקושי זוזי נמי אסור ומה צריך לאריכות לשון זה כיון דאמר איסורא נמי איכא סגי ליה בהכי אלא ודאי ה"ק כשבא לגואלה ונתן המעות אע"ג דאינו אלא קרקושי זוזי בעלמא דלא עשה ולא כלום אפ"ה איסורא איכא ולי נראה כדברי הר"ר אלחנן דאם איתא דמהני מה שעשו הכי הוי ליה למימר אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר לגאול איסורא הוא דעבד ומיהו אם גאל גאל אבל השתא משמע אלמא איסורא נמי איכא עם מה שאינו גאול איכא נמי איסורא. הרא"ש ז"ל.
גמ', ולא מיבעיא מוכר וכו' אלא אפי' לוקח נמי דסד"א דדוקא מוכר ראוי הוא שיעבור בעשה לפי שבא לגואלה בע"כ אבל אם יתרצה הלוקח שיפדנה המוכר לא קאי בעשה קמ"ל. הרא"ש ז"ל.
גמ', מלמד שמוכרין סמוך ליובל. כלומר שהוציאה כבר דסד"א כיון שהוציאה יובל פעם אחת לא תמכר עוד מקו"ח דאמרן כמו בת דלא הדרא ומזדבנא לעולם. הרא"ש ז"ל.
גמ', מופלג מן היובל מנין פי' מן היובל שעבר וקרוב ליובל הבא שאין עוד שתי שנים עד היובל דסד"א כיון דליכא מספר שני תבואות לא מזדבנא קמ"ל דמזדבנא ולאחר היובל משלימין לו מספר שני תבואות כהך ברייתא דאייתי לקמן והא דלא מייתי הך ברייתא משום דלא תני בה השלמה בפירוש. הרא"ש ז"ל.
רש"י ד"ה וחדא לא הדרי וכו', איכא בינייהו. גליון ולא נהירא האי שינוייא דמיד הדרא משני ושלא ברשות קצץ ולכך חוזר וכתב פירוש אחר א"נ כגון שמכר כו'. הרא"ש ז"ל.
מתני', אינו עולה מן, [צ"ל] אינו עולה לו מן. גמ', יוצאה שאינה, [צ"ל] יוצאה עכשיו שאינה. חדא הך ואידך, [צ"ל] חדא הא ואידך. מדתניא בברייתא. תיבת בברייתא נמחק. ש"מ מדקרי ליה לשני רבו אלמא לא הדרי זביני, [צ"ל] ש"מ קנייה לרבו שני ולא הדרי זביני. אינה מכורה ומעות, [צ"ל] אינה מכורה אינה מכורה ומעות.
רש"י ד"ה שלש תבואות, אותה העומדת. [צ"ל] אותה תבואה העומדת. ד"ה דאפילו קרקושי נמי אסור. [צ"ל] דאפילו קרקושי זוזי נמי אסור. ד"ה שנים תקנה, במספר. [צ"ל] שנים תקנה דכתיב במספר. ד"ה לפי רוב השנים וכו', ליובל שעבר. [צ"ל] ליובל מיד שעבר. ד"ה ופרכי' ואי אזדבוני מזדבנא, לאחר שתי שנים. [צ"ל] ופרכי' ואי אזדבוני מזדבנא דהא מכר גמור אמאי לא שוהה בידו שתי שנים עד שתי שנים אחר היובל ולאחר שתי שנים. ד"ה וחדא לא הדרי וכו', הדרא ואילנות. [צ"ל] הדרא בעינא ואילנות.
תוס' ד"ה המוכר וכו', דאי השדפון בבאגא בהכי. [צ"ל] דאי אשתדוף רובא באגא בהכי. ד"ה התם וכו', נערות לא. [צ"ל] נערות שוב לא,
<h2>דף ל.</h2>
תוס' ד"ה דלמא וכו', ולא גמר לשום מתנה. גליון וליכא למימר הכל יודעים שאין מכר ביובל ונתן המעות לשם מתנה דהא רב הוא דאמר מכורה (מכורה) ויוצאה הלכך הוי מקח טעות ומעות חוזרין. הרא"ש ז"ל.
גמ', מאי בינייהו איכא ביניהו דאייקור וכו' באייקור וזול לחודיה הוי מצי לאשכוחי כגון דאייקור כלומר [נראה דצ"ל כלומר שהיתה יקרה מאתים בעת שקנה ומכרה הראשון לאחר במאתים ואח"כ הוזל ועמדה על מנה ביד השני לר' דוסתאי וכו'. חשק שלמה] שהיא יקרה כמו שהיתה שקנה ומכרה לאחר במאתים וזול ועמדה על מנה לרבי דוסתאי יתן מנה עודף שבקרקע ורבי בין לאשר מכר בין לאיש אשר בתוכה הוי מאתים ולא נהירא דלא מצי למימר הכי דתיקשי לך מאי בעי מאי בינייהו טובא איכא בינייהו דרבי לא איירי בהכסיפה אלא בשני לוקחים אבל בחד לוקח אפילו הכסיפה נותן כאשר מכר אלא פשיטא ליה דאפילו רבי מודה בהכסיפה דקרינן ביה לאיש אשר בתוכה כמו שהוא עתה בתוכה והרי אינו שוה עתה אלא מנה להכי בעי מאי בינייהו דאייקר וזול ואייקר דרבי מיקל בזה כיון שהאיש אשר בתוכה קנאה במנה אינו נותן אלא מנה ולרבי דוסתאי בין עודף שבידו בין עודף שבקרקע הוי מאתים. הרא"ש ז"ל.
גמ', דגמר גאולה גאולה מעבד עברי. גליון, וא"ת כיון דגמר מעבד עברי מה צריכי הני קראי פשיטא דאזלינן לקולא בשלמא לרבי דאיירי בתרי גברא בהא לא איירי בעבד עברי אלא לרבי דוסתאי דאיירי בחד גברא היינו הך ומאי איצטרכי הני קראי וי"ל דאי לאו הני קראי לא הוה גמרינן בגז"ש דאזלי' לקולא הכא כמו בעבד עברי שהרי כמה דברים יש בשדה אחוזה שאינו בעבד עברי ולא גמרי' להו בגז"ש אבל השתא דאיכא קראי ואיכא ג"ש, והשאר חסר (לשון רב"א) [נראה דצ"ל דאיכא קראי ואיכא ג"ש שפיר גמרינן ג"ש להך מילתא דקראי מסייעי לג"ש. חשק שלמה].
גמ', ליה ודשמואל, נ"א ליה ומדשמואל. דמיה וליסק, [צ"ל] דמי נירה וליסק, ס"א כרביה וליסק. מתני', במנה ומכר ראשון לשני, [צ"ל] במנה ומכרה הראשון לשני. שנאמר, [צ"ל] שנאמר לאיש. וחשב את שני ממכרו והשיב את העודף לאיש (אשר מכר לו) לאיש אשר בתוכו, מתיבת וחשב כו' עד תיבות לאיש אשר בתוכו בס"י אינו. אשר בתוכו, [צ"ל] אשר בתוכה, אות ו' נמחק. גמ' ומכרה ראשון לשני, [צ"ל] ומכרה הראשון לשני. ת"ל אשר, [צ"ל] ת"ל לאיש אשר. שאין מחשבין אלא, [צ"ל] שאין מחשב אלא. אשר בתוכו דברי, [צ"ל] אשר בתוכה דברי. עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים שנגאל וידו על העליונה, [צ"ל] עבד עברי שנמכר לעובד כוכבים וידו על התחתונה, והיא היא.
רש"י ד"ה ומעות חוזרין. מה"ד מעות חוזרין. ד"ה לאו עכברא גנב וכו', ומניח בחוץ. [צ"ל] ומניח בחור. שם, הלכך חורא גנבא וקא גניב ליה. [צ"ל] הלכך חורא קא גניב ליה. ד"ה דאיתא לאיסורא וכו', שהעבד אצלו. הס"ד, ומה"ד אמרי' ליה למוכר הבא לגאול שדהו הס"ד, ומה"ד הב ליה דמי שנתן הלוקח בנירה הס"ד, ומה"ד וליסק האי לוקח ואי לא יהיב דמי נירה לא ליסק קמ"ל הס"ד. ד"ה במספר שני תבואות וכו', תבואות שבשתי. [צ"ל] תבואות שיש בשתי, אות ש' נמחק. ד"ה שבקרקע וכו', למדרש להכי ולהכי. [צ"ל] למדרש הכי והכי, הס"ד. ד"ה כגון דאייקר וזל ואייקר וכו', במאתים ומכרה. [צ"ל] במאתים וזול ומכרה.
תוס' ד"ה ולא ידענא וכו', מכורה שדה. [צ"ל] מכורה ויוצאה שדה. שם, שפרש"י דאמר במכור חוזר. [צ"ל] שפרש"י לרב דאמר דמכורה חוזר. שם, מושכר לו (ואיכא בתוספתא) דנתקבלו שכר זה מזה וליתבי ההוא. [צ"ל] מושכר לו איכא בסיפא דנתקבלו שכר זה מזה ואמאי ליתבי ההוא. שם, להחזיר (או) וליקני לו בחליפין. [צ"ל] להחזיר או ליקני לו בחליפין.
<h2>דף ל:</h2>
גמ', ואימא היכא דעביד תרתי. פרש"י ואימא ה"ק היכא דפלח ליה כו' וקשה כיון דלא איירי בהשביח או הכסיף ולעולם הוא נותן כאשר קנאו לפי שניו למה לי ונמצא בפירושי הר"ר אליקום וז"ל ואימא להכי אתי הני קראי להיכא דעבד תרתי שני דשמיט' ופיישי ארבע שני והרי הוא כגואל יהיב דמי דארבע שנאמר לבעליו מכסף מקנתו לפי חשבון הדמים שקנהו והיינו אם עוד רבות בשנים שעבד פחות מחצי שבוע ונתן לו דמי ארבע שנים שנשארו לפי חשבון שקנאו ואם מעט נשאר בשנים היינו היכא דעבד ארבע ופיישי תרתי ועכשיו הוא נגאל ליתיב ליה דמי תרתי שני כפי שניו לפי חשבון (שהוא שוה) [שנשתיירו] עתה להכי אתי ולא להקל עליו לעולם כדקא דרשת עכ"ל וכן מצאתי בגי' רש"י כת"י.
גמ', לאביי איכא למידרשינהו לקולא, [צ"ל] לאביי מכדי איכא למידרשינהו הני קראי לקולא. תהא אוכל, [צ"ל] תהא אתה אוכל. קרקע מיכן אמרו, [צ"ל] קרקע מכאן אמרו. לידו לסוף מוכר את, [צ"ל] לידו עד שמוכר את. ביתו. עיין רש"י (דף כ' ע"ב). ענינא ליתא ניחא לאיניש דליזבין ברתיה, [צ"ל] ענינא לא כתיבא ניחא לאיניש דלזבין ליה ברתיה, תיב' ליתא נמחק. קרא ותנא דבי רבי ישמעאל, [צ"ל] קרא דתנא דבי רבי ישמעאל. והלך ומכר עצמו לעבודת כוכבים, [צ"ל] והלך זה ונעשה כומר לעבודת כוכבים. נחמיר אמר, [צ"ל] נחמיר עליה אמר. כדי גאולה הוא, [צ"ל] כדי גאולתו הוא. אמר רבי אליעזר אם, [צ"ל] אמר רבי אליעזר בן יעקב אם. הוציא הלה את ראשו. עי' תוס' (סנהדרין דף פ"ו מכות דף ח'). והכא דומיא דיער, [צ"ל] והכא מצא דומיא דיער.
רש"י ד"ה הריני, משובח במקומי שאני דרשן ובקי. [צ"ל] משבח במקומי שאני דורש ובקי. שם, ישראל לפני כקליפת השום. [צ"ל] ישראל דומין לי כקליפת השום. ד"ה מדרבי יוסי בר' חנינא וכו', רשע ועושה סחורה. [צ"ל] רשע ועשה סחורה. ד"ה נעשית לו כהיתר וכו', תני הרגיש. [צ"ל] תני לא הרגיש. ד"ה ניחא ליה לאיניש וכו', בריביתא דריבית כתיב. [צ"ל] בריביתא וריבית כתיב, אות ד' נמחק. ד"ה ונעשה משרת, שהיה נעשה משרת לעבודת כוכבים לחטוב עצים. [צ"ל] ונעשה כומר, שנמכר לעבודת כוכבים לחטוב עצים, והשאר נמחק. ד"ה וכי יש שנים מרובות וכו', שנה יתירה מחבירתה. [צ"ל] שנה מרובה מחבירתה, תיבת יתירה נמחק. ד"ה ומצא את רעהו וכו', הגרזן חייב פרט לממציא את. [צ"ל] הגרזן חייב גלות פרט לממציא הרוג את.
<h2>דף לא.</h2>
מתני', אין מונין שנה, [צ"ל] אין מונין לו שנה. גמ', מעת לעת לא. (עי' לעיל בתוס' דף י"ח). הכי נמי מיום ליום, [צ"ל] ה"נ הא מיבעי ליה לעיבורה מיום ליום.
רש"י ד"ה שנה ועיבורה וכו', שיתירים בשנת חמה על שנת לבנה אחד עשר יום. [צ"ל] שיתירים שנת חמה על לבנה דהיינו אחד עשר יום. ד"ה ימים תהיה גאולתו. [צ"ל] ימים, ימים תהיה גאולתו. ד"ה שנת ממכרו, ולא. [צ"ל] שנת ממכרו, דמשמע שנת ממכרו ולא.
תוס' ד"ה מיום ליום וכו', דהתם דמצי למימר. תיבות דמצי למימר נמחק. ד"ה והתניא וכו', ולפי פירוש רש"י. [צ"ל] ולפי מה דפי' רש"י. שם, אינו רבית דהא בלאו הכי הוא בטל והא דתנן. [צ"ל] אינו רבית דבלאו הכי היה בטל והא דתנן.
<h2>דף לא:</h2>
גמ', דשנה שנה מהדדי גמרי. משמע הכא דבכל דוכתא לא בעינן שנים שלמות מיום אל יום אלא היכא דגמרי' שנה מבתי ערי חומה ותימה להר"ר אלחנן מנ"ל די"ג ויום אחד בעינן שלמות מיום אל יום ותירץ דשמא הוא הלכה למשה מסיני אי נמי מבן עשרים של יוצא צבא שהוא זמן לעונש של מעלה כתיב שנה וגמרי' שנה שנה מבתי ערי חומה וכי היכי דלעונשין של מעלה בעינן שיהו שלמות מיום אל יום ה"ה בעונשין של מטה. הרא"ש ז"ל.
גמ', ור"מ לא קא מרבי. תימה לר"מ דאמר דמתנה לא הדרא ביובל לא יוכלו הלוים לתת קרקע שלהם במתנה אם ירצו דהא כתיב כי אחוזת עולם היא להם וממעטינן מיניה לעיל שאינן יכולים להחרים מהאי טעמא ה"נ נימא מהאי טעמא שלא יוכלו לתת במתנה כיון דלא הדרא להו ביובל ובעינן אחוזת עולם וי"ל דקרא דאחוזת עולם לא בא אלא לומר על הפקעת קרקע דכתיב בקרא כגון מחרים שדהו דבישראל מופקע מבעליו מן התורה ואשמועינן קרא דבלוי אינו מופקע אבל מתנה דלא כתיב בקרא לא גלי עליה קרא דלא תפקע ואם נתן ודאי מופקעת ולא הדרא ביובל אלא מכר. הרא"ש ז"ל.
גמ', להחזיר איכא בינייהו מר סבר, [צ"ל] להחזיר קא מפלגי מר סבר, ותיבות איכא בינייהו נמחק. ואיש כי ימכר בית מושב אמר רחמנא והאי לאו מכר קמשמע לן, [צ"ל] ואיש כי ימכור אמר רחמנא והאי לא זבין קמ"ל. שנה תמימה הוי שנה לראשון, [צ"ל] שנה הוי אומר שנה לראשון, תיבת תמימה נמחק. את נחית לעיבורא, [צ"ל] את נחתת לעיבורא ואנא לא נחתית לעיבורא. שנולד באדר השני, [צ"ל] שנולד באחד באדר השני. אכיל ירוקא מקמא, [צ"ל] אכיל ירקא מקמא, אות ו' נמחק. תמימה הכא, [צ"ל] תמימה אבל הכא. ליתן שנת עיבורה, [צ"ל] ליתן לו שנה ועיבורה, אות ת' נמחק. נתעברה נתעברה לו, [צ"ל] נתעברה השנה נתעברה לו. גואל וגואל לעולם, [צ"ל] גואל מיד וגואל לעולם. מתני', שירצה הלז, ס"א שירצה הלה.
רש"י ד"ה דכולי עלמא צד אחד ברבית וכו', ור' יהודה (דקאמר) בהכי. [צ"ל] ור' יהודה דקאמר מותר בהכי. שם, ריבית (לגבי) צד אחד (היא) כרבית גמורה היא. [צ"ל] ריבית אתי צד אחד ברבית הוא ורבית גמורה היא. ד"ה והיתה גאולתו מ"מ, משמע דא"כ הוה ליה. [צ"ל] (גאולתו והיתה גאולתו) מ"מ, דאם לא כן הוה ליה. ד"ה לשני חלוט וכו', גואלה מלוי. [צ"ל] גואלה עוד מלוי. ד"ה עלתה לו שנה, דהאיכא מיום. [צ"ל] עלתה לו שנה, דהא איכא מיום. ד"ה ולימא ליה לוקח ראשון וכו', היסקתי ונשתמשתי. [צ"ל] היסקתי אש ונשתמשתי. ד"ה לא כתב תמימה וכו', העיבור וליסלקיה שנה. [צ"ל] העיבור וליסקא ליה שנה. ד"ה תשובו וכו', ודרשינן (בפ"ט). [צ"ל] ודרשינן בבכורות (בפ"ב) [סופ"ח]. ד"ה היה נטמן וכו', מעותיו והוא חלוט לו. [צ"ל] מעותיו ויהא חלוט לו. ד"ה שיהא חולש וכו', ללשכות שבעזרה. [צ"ל] ללשכות הקדש שבעזרה. ד"ה מדעתו. שיקבלם ברצון. [צ"ל] שקיבלם ברצון.
<h2>דף לב.</h2>
תוס' ד"ה מדאיצטריך וכו', היכי פליג על זה רב פפא. גליון מכלל דבעלמא לא הויא נתינה לענין מתנה לא איצטריך לאשמועינן דמילתא דפשיטא היא דאין אדם זוכה בע"כ במתנה שנתן לו חבירו ולענין פרעון חוב פשיטא דמועיל בע"כ ומפטר ליה אם זרק החוב בחיקו של מלוה וכן לענין פקדון נמי דתנן בפ' הגוזל בתרא הלוה מחבירו או שהפקיד אצלו ביישוב כו' הא ביישוב יחזור לו אפי' בע"כ והכא איירי בדבר שהוא זקוק לקבל מחבירו וחבירו יש לו זכות בדבר אחר כנגדו כגון גט של תנאי ובתי ערי חומה והא דלא חייש רבא לקושיא דרב פפא משום דאם איתא דבע"כ הוי נתינה בפניו ה"ה נמי שלא בפניו ולא היה הלל מתקן לשכה אלא משום לייחודא דוכתא דנתינת המעות אפשר שיזכה לו ע"י אחר וא"ת ואי לא שמה נתינה למה היה נטמן וי"ל משום דמכסיף מיניה אם לא היה מקבלם או היה ירא שמא יכפוהו ב"ד לקבל. הרא"ש ז"ל.
גמ', רב אשי ודילמא, [צ"ל] רב שימא בר אשי ודילמא. הויא מתנה איכא, [צ"ל] הויא נתינה איכא. ומצולה ר"מ אומר כבתים ר' יהודה אומר כשדות, [צ"ל] ומצולה רבי יהודה אומר כשדות ר' מאיר אומר כבתים. אינו כבתי ערי חומה, [צ"ל] אינו כבתי ערי חומה כו'. יושבת (ר"מ) סבר כפשטיה דקרא ור' יהודה סבר בחומה היא יושבת, [צ"ל] יושבת ר' שמעון סבר כפשטיה דקרא ור' יהודה סבר בחומה היא יושבת. ס"א יושבת ר"ש סבר כי ביתה בקיר החומה ור"י סבר בחומה יושבת, ואינו גירסת רש"י ז"ל. מתני', וחדיד ואונה וירושלים, [צ"ל] וחדיד ואונו וירושלם. רבי אליעזר בר יוסי, [צ"ל] רבי אלעזר בר יוסי. וחדיד ואונה וירושלים, [צ"ל] וחדיד ואונו וירושלם.
רש"י ד"ה גמ' בית, תיבת גמ' נמחק. ד"ה מגדלות, משטיי"ר וקבועה. [צ"ל] משטייר ובלשון אשכנז ירפטא וקבועה. ד"ה חולסית, מקום שאינו. [צ"ל] חולסית, מקום סלעים שאינו. שם, לבנין בית חולסית. [צ"ל] לבנין הבית חולסית. שם, ליטול מהן חול. [צ"ל] ליטול משם חול. ד"ה לוא חומה וכו', קודם הוה נמי. [צ"ל] קודם הוי נמי.
תוס' ד"ה מדאיצטריך וכו', בעל כרחו. [צ"ל] בעל כרחו הוי כו'. שם, (פשיטא דאין לו לאדם לקבל מתנה בעל כרחו ולא הויא נתינה) וא"ת. מתיבת פשיטא עד תיבת וא"ת נמחק. שם, קבלה דמתני' היכא. [צ"ל] קבלה דמתני' וגם היכא. שם, מחולין לך והא ע"כ דאמרי רבנן. [צ"ל] מחולין לך ע"כ הא דאמרי רבנן. שם, נתינה והחליט לו. [צ"ל] נתינה ותחלוט לו. שם, מקבל וא"ת משמע. [צ"ל] מקבל ואפ"ה משמע דלרבא אפי' בפניו בע"כ לא הויא נתינה וא"ת והיכי משמע. ד"ה אשר לו חומה וכו', מדויקות כתיב (בוי"ו ולא קרי באל"ף). [צ"ל] מדויקות אלא כתיב לא באלף וקרי לו בוי"ו.
<h2>דף לב:</h2>
גמ', בה והתניא, [צ"ל] בה בית והתניא. תניא ר' ישמעאל בר' יוסי, [צ"ל] תניא אמר ר' ישמעאל בר' יוסי. משבטלה קדושת הארץ, תיבת קדושת נמחק. הא אמרינן דלא, [צ"ל] הא אמרינן לקמן דלא. אלא מנאום ולא, [צ"ל] אלא מצאו אלו ומנאום ולא. קידשה לשעתה. בפ"ק דחולין ובפ"ק דיבמות ובפ"ק דחגיגה. מימי יהושע בן, [צ"ל] מימי ישוע בן, אות ה' נמחק. סוכות עד, [צ"ל] סוכות בא שלמה ולא עשה סוכות עד. חומה ואומר, [צ"ל] חומה ונתחייבו במעשר ואומר. ירשת את ומי, [צ"ל] ירשת אתה ומי. יובלות עזרא דכתיב, [צ"ל] יובלות ועזרא דכתיב.
רש"י ד"ה אינך דליכא כותייהו, אינך. [צ"ל] אינך דליכא דכותייהו, אינך. שם, למיתני ברייתא בהי. [צ"ל] למיתני בברייתא בהי. ד"ה אין הבית חלוט, משום. [צ"ל] אין הבית חלוט בה, משום. ד"ה בטלו, שאין קדושת הארץ. תיבת קדושת נמחק. ד"ה כי סוכה וכו', בימות יהושע כן והיינו דקפיד. [צ"ל] בימות יהושע בן נון והאי דקפיד, תיב(ו)ת כן נמחק, תיבת והיינו ל"ש. ד"ה מנו יובלות וכו', וקציר דהא צריכין. [צ"ל] וקציר והיו צריכין, תיבת דהא נמחק.
תוס' ד"ה מנו יובלות וכו', ורש"י כתב בפ'. [צ"ל] ורש"י כתבה בפ'. שם, שאתה משמט אתה משמט בזמן. [צ"ל] שאתה משמט יובל אתה משמט שביעית בזמן. שם, דערכין דמדרבנן היא ואין משמע כן בת"כ (ואומר אני. [צ"ל] דערכין מדרבנן היא ואין משמע כן ואומר ר"י, תיבת בת"כ אין כאן מקומו ומקומו בשיטה נ"ב [להלן בהגהת השטמ"ק. חשק שלמה], ותיבת אני נמחק. שם, דתנאי היא (עכ"ל רש"י) (דהא. [צ"ל] תנאי היא דהא, תיבות עכ"ל רש'י נמחק. שם, השולח וזה. [צ"ל] השולח רבי אומר וזה. שם, כספים והא דירושלמי רבי היא. [צ"ל] כספים לא איירי בחרישה וזריעה אלא בשדות החוזרות לבעלים ביובל והשמטת קרקע קרי יובל ולשביעית קרי השמטת כספים דשביעי' משמטת כספים ולא יובל והכי קאמר בזמן שאתה משמט יובל אתה משמט שביעית כההיא דירושלמי, תיבות והא רבי היא ל"ש ונמחק. שם, ואמרי מנין דיש שמיטה אף על פי שאין יובל. [צ"ל] ואמרי דיש יובל אע"פ שאין שביעית כדאיתא בתו"כ מנין שיעשה שביעית אע"פ [שאין יובל], תיבות דיש שמיטה ל"ש ונמחק. שם, שנה דהכא אתיא. [צ"ל] שנה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים שביעית נוהגת אע"פ שאין יובל והיובל אינו נוהג אלא א"כ נוהג שביעית והכא אתי, אות ד' א' נמחק.
<h2>דף לג.</h2>
רש"י ד"ה קציר, קצין. גליון ונראה לפרש גם יהודה שת קציר לך כלומר שבא סופה כמו דאת אמר שלחו מגל כי כשל קציר פי' גם יהודה בא סופה וגלו בשובי שבות עמי עשרת השבטים גלתה יהודה וגלו גם הם עמהם. הרא"ש ז"ל.
גמ', ולא מנו שמיטין ויובלות, [צ"ל] ולא מנו יובלות, תיבת שמיטין ואות ו' נמחק. הדברים על, [צ"ל] הדברים האלה אשר עשית על. קציר לך. ס"א אל תקרי קציר אלא קצין. וכח שדה שבבתים, [צ"ל] וכח יפה שבבתים. אחוזה מדמית לכהנים, [צ"ל] אחוזה מדמית ליה לכהנים. מבן לוי מה בן לוי, [צ"ל] מבן לוי ומה בן לוי. ממכר ממכריו יוצא, [צ"ל] ממכר ממכר יוצא. קדש לה' שדה הוא דפרק ליה ונפקא לכהנים, [צ"ל] קדש לה' כשדה החרם שדה הוא דפרק ליה נפקא ליה לכהנים, אות ו' נמחק.
רש"י ד"ה מקץ שבע שנים וכו', שנה שביעית והא. [צ"ל] שנה שביעית בכלל והא. ד"ה ושבע לנרצע וכו', הבית דהוו. [צ"ל] הבית הוה דהוו. ד"ה מה טיבו של יאשיהו וכו', חוזר לבער. [צ"ל] חוזר מלבער. ד"ה ובגרעון כסף וכו', דכתיב וחשב. [צ"ל] דכתיב בהו וחשב. ד"ה ופגע יובל. [צ"ל] ופגע בו יובל. ד"ה ללוקח הוי. תיבת הוי נמחק. ד"ה ויצא ממכר וכו', יוצאין לו ביובל. [צ"ל] יוצאין לו לעולם ביובל. ד"ה כשפרט לך הכתוב וכו', ומתחלקת האי. [צ"ל] ומתחלקת לכהנים האי. ד"ה אבל הנך וכו', ולא נפקא מידא דלוקח. [צ"ל] ולא נפקא מידו דלוקח. ד"ה תניא כוותיה דרב הונא וכו', מיד מקדיש יוצאה. [צ"ל] מיד הקדש יוצאה, תיבת מקדיש נמחק.
<h2>דף לג:</h2>
גמ', חומה אף על פי, [צ"ל] חומה שאף על פי. חומה וכמה בתים, [צ"ל] חומה דמי וכמה הן בתים. של שני בתים. [צ"ל] של שני שני בתים. ואימא בית וחצר אם כן, [צ"ל] ואימא בית וחצר בית וחצר א"כ. תניא ואשר יגאל מן הלוים יכול, מתיבת תניא עד תיבת יכול בס"א אינו, אבל רש"י גריס כן. הלוים יכול, [צ"ל] הלוים ומה ת"ל יכול. תלמוד לומר מן הלוים, [צ"ל] תלמוד לומר ואשר יגאל מן הלוים. ללוים לפי שנאמר והיה, [צ"ל] ללוים ולפי שנאמר והיה. ללוים לפי שנאמר וקם, [צ"ל] ללוים ולפי שנאמר וקם. לא כפרים קטנים, [צ"ל] לא טירים קטנים, תיבת כפרים נמחק. נאמר להלן חומה ונאמר כאן חומה מה, [צ"ל] נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה מה.
רש"י ד"ה אין דברים הללו וכו', לוי מודו רבנן דגואל. [צ"ל] לוי גואל, תיבות מודו רבנן ואות ד' נמחק. ד"ה ת"ל מן הלוים. [צ"ל] ת"ל ואשר יגאל מן הלוים. ד"ה מוכרין לעולם וכו', עכשיו דהא. [צ"ל] עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר דהא. שם, תנא נמי הכא. [צ"ל] תנא נמי הכא מוכרין לעולם וגואלין לעולם הס"ד, ומה"ד גואלין. ד"ה אין עושין ערים קטנים. [צ"ל] אין עושין אותן טירים קטנים, תיבת ערים נמחק. ד"ה בית מושב עיר חומה וכו', ונבנה עיר חומה. [צ"ל] ונבנה כעיר חומה.
<h2>דף לד.</h2>
גמ', הן ומגרשיהן הן ומגרש למיסתרינהו, [צ"ל] הן ומגרשיהן והא למסתרינהו, ותיבות הן ומגרש נמחק. ומתחלקת לכהנים אף, [צ"ל] ומתחלקת לאחיו הכהנים אף. אמר מר בשל כו', [צ"ל] אמר מר ודין הוא בשל כו', וקצת מזה בב"ק ק"ט. שקיל ליה אמר, ס"י שקיל ליה כולה אמר.
רש"י ד"ה סד"א אדמסתתרי, כל זמן שלא. [צ"ל] עד שלא, תיבות כל זמן נמחק. ד"ה הכא קא שקיל ליה כו'. [צ"ל] הכא קא שקיל ליה כולה, תיבת כו' נמחק. ד"ה אלא אמר ר"נ וכו', למכתב החרם. [צ"ל] למכתב כשדה החרם.
תוס' ד"ה הן וכו', כרבי אלעזר בר' יוסי ושאני. [צ"ל] כר' ישמעאל בר' יוסי דפליג עליה דקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא אי נמי אפילו כר"א ברבי יוסי ושאני. שם, קודם לכן כאילו. [צ"ל] קודם לכן והוי ליה כאילו. ד"ה מי דמי וכו', למיפרך כשהוא. [צ"ל] למיפרך מי דמי התם כשהוא. שם, פריך שאפילו באה משמרתו כשיוצאה לכהנים אין לזכות מהאי. ס"א פריך דאפילו פגע יובל במשמרתו אין לו זכות בה מהאי. ד"ה הא קא משמע לן וכו', ילפינן מהקישא. [צ"ל] ילפינן לה מהיקישא.
